ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 4

מנחה שנתערב בחולין. פי' ומיירי שהוא מכיר מקום המנחה בענין שיכול לקמוץ משם ולהקטיר דבלא כן אפי' מנחה שנתערבה בחברתה פסול:

ומיבעי ליה אם קומץ מתיר את השיריים לאכילה. פי' או לא:

קורא אני עליו כו'. פי' דמיבעי לי' אי הוי כמו שהמנחה בעין וקורא אני עליו והנותרת מן המנחה כו' וקומץ ומתיר כו'. או שהמנחה פסולה כחולין והוי כאילו נאבדה המנחה. ותנינן חסר אפי' מקצת מן המנחה בשעת קמיצה פסול:

א"ל פי' ר"ז:

והרי טבל שנתערב בחולין קורא אני עליה כו'. פי' דצריך גם ליתן לכהן מן הטבל. ויכול למיבעי שם כמו כאן. דאם אינו בטל אז יכול ליתן ממנו לכהן שקורא אני עלי' וכו' ואם הוא בטל אינו יכול ליתנו לכהן כו':

ואמרית לון. פי' לענין טבל שמוציא ממנו עלימו ולא למקום אחר. פי' הכי פשיט לן גבי טבל ומיני' יכול לפשוט ג"כ לענין מנחה וכדמפרש אי פשיטא לך שאינו קומץ ומתיר את השיריים פי' משום שכבר בטלו א"כ אפי' ממנו עליו אינו מוציא. פי' אמאי גבי טבל יוציא ממנו עליו כיון שכבר בטל וא"כ אמרינן שכל מה שמפריש הוא מפריש מחולין והוי מן הפטור על החיוב דאף שכבר בטל לא פסק החיוב ממנו דכיון שיכול לתקן ממקום אחר הוי לענין זה דשיל"מ ומתני' אמרה שמוציא ממנו עליו דתנינן ואם לאו יוציא חלה א' על הכל. פי' שיוציא חלה ממנו על כל העיסה. וא"כ אמרינן שכנגד הטבל יש שם חלה מטבל. אבל כיון שכבר בטל אין כאן חלה מטבל כלל: