ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 6

שני גוים שעשו ב' קבין. פירש בשותפות דבישראל הוי חייב בחלה. פי' שאח"כ נמלכו לחלוק:

והוסיפו זה על שלו. פירש ואח"כ נתגיירו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו נמי פטור (כגון) [אף] שהוסיפו אח"כ אבל אי לא הי' להן שעת חובה ונפטרו אלא שהי' הגלגול בשעת הפטור אז כי לא הוסיף אח"כ פטור דאין לו במה להתחייב שהגלגול שהיה בשעת הפטור כמו שאינו אבל אם הוסיף הי' חייב. והשתא בב' גוים שלא באו לידי חיוב כלל דאף בתחילה שלא הי' בדעתם לחלק לא היו חייבין א"כ השתא כשהוסיפו אחר שנתגיירו חייבין:

שני ישראלים שעשו שני קבין. פירש בשותפות (פי') והיו חייבין:

וחלקו. פי' שאחר כך נמלכו וחלקו ונפטרו:

והוסיפו זה על שלו. פי' ואח"כ הוסיפו זה על שלו וזה על שלו פטורין. כדמפרש משום שכבר היה להן שעת חובה פי' דהיינו בעת שלא רצו לחלק ונפטרו היינו אחר שחלקו שפטורין לעולם:

ישראל וגוי שעשו ב' קבין. פי' בשותפות:

וחלקו. פירש אח"כ והוסיפו זה על שלו [וזה על שלו] ניחא חלקו של ישראל חייב שלא היה להן שעת חובה דאף קודם שרצו לחלק הי' פטור מחמת שהיה שותף שם הגוי:

חלקו של גוי מהו. פי' אם הוסיף אחר שנתגייר אח"כ. ופשיט כלום חלקו של ישראל חייב אלא מחמת חלקו של גוי מחמת שהי' שותף עם הגוי חלקו של ישראל חייב וחלקו של גוי פטור פי' בתמיה. אלא שניהן חייבין שלשניהן לא היו להן שעת חובה ונפטרו: