ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה · פרק 4 · הלכה 3 · Segment 4

תני תרומות מעשר של דמאי. פי' בברייתא תני שתרומת מעשר של דמאי ג"כ ניטלת מן הטמא על הטהור ושלא מן המוקף:

ומקשי את חמי. פי' דהא אפי' תרומת מעשר של ודאי ניטלת מן הטהור על הטמא כ"ש מן הדמאי:

א"ר יוסי בספק ת"ג אנן קיימין. פי' הא דקתני של דמאי לאו תרומת מעשר אלא ספק ת"ג וכדמפרש דהיינו ספק הפריש ספק לא הפריש והוי כמו דמאי וכמה דתימר גבי דמאי שאם הפריש מן הודאי על הדמאי שתרומה ולא תאכל את התרומה דשמא כבר תיקן את הדמאי וא"כ הוי התרומה שהוא מפריש עליה טבל ומעשרות ולכך לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. וה"ה הכא גבי ספק אם הפריש נמי מוציא מן התרומות שהוא מפריש עלי' אם הוא מפריש מן הודאי תרומות ומעשרות. דשמא הפריש והוי התרומה טבולה למעשרות ואותה התרומה השנית שהוא מפריש על התרומה א"צ להיות מן המוקף:

ואמר מן הדמאי על הדמאי כן. מיותר:

וכצ"ל אמרת מטמא טומאת אוכל. פי' אלמא אוכל הוא:

ושורפין אותה עם הטמאה בפסח כו'. אלמא לאו אוכל הוא. ומשני כאן ברוצה לאוכלו. פי' אז חשיב אוכל:

כאן ברוצה לשורפו. פי' אז מותר לשורפה עם הטמאה ואינו חשוב אוכל כלל: