ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 9

ר"ז בעי. פי' שהוא תירץ מה פליגין כו':

אבל אם השיכו בידו כל עמא מודו. פי' אפילו ר"ל שהנשוך תורה. וא"כ לא קשה מהד' רובעין. דהתם קתני ומשיך משמע בידים ולכך פוטר את השאור:

ועוד משני אפי' תימר השיכו בידו הוא המחלוקת. פירוש דר"ל סבר אף השיכו בידו אינו תורה לא קשיא לר"ל מה שפוטר הד' רובעין שלא נתחייבו אלא מחמת נשיכת התלה של השאור. והיינו משום דסבר דטבל בטל ברוב ולפיכך אף השאור אינו חייב להפריש אלא מדרבנן לכך יכול ליפטור אותה החלה של הד' רובעין שג"כ אינו חייב אלא מדרבנן:

אעלין עובדא קומי ר' יוסי. פי' למעשה היאך נעביד אם הטבל בטיל ברוב או לא:

וסברין מימר שנים רבין על א'. והיינו ר"ל ור' יוסי בי ר' נהוראי [פליגי] על ר' יוחנן:

ולא שמעין. פי' דלא שמעו הא דא"ר סימן בשם ריב"ל כו'. וא"כ גם עם ר' יוחנן הוי שתים:

ומקשי והתנינן ואם לאו מוציא חלה א' על הכל. פי' אם נתערב שאור טבל בחולין. ומשמע לי' דמוציא מדינא. אלמא שאינו בטל ברוב:

ומשני ר' יוסי כל עמא מודו שהוא מפריש. פי' אפי' מ"ד הטבל בטל ברוב צריך להפריש מדרבנן ומתני' דקתני ואם לאו מוציא א"כ איירי נמי מדרבנן:

מה פליגין לחוש להפרשה שניה כו'. פי' כדמפרש דהיינו שאם נפל מה שהפריש למקום אחר אי אמרי' שמדאורייתא לא הי' צריך להפריש שבטל ברוב ולא צריך להפריש אלא מדרבנן. והשתא כשנפל בטל ברוב אפילו מדרבנן. אבל למ"ד אין הטבל בטל ברוב וצריך להפריש מדאורייתא. וא"כ אפי' נפל אח"כ נמי צריך להפריש. מה פליגין ר' יוחנן ורשב"ל. מיותר וכצ"ל א"ר בא בטבל שנטבל ד"ת. פי' הא דאמרינן דאפי' למ"ד הטבל בטל ברוב צריך להפריש היינו מדרבנן בטבל שנטבל ד"ת אבל בטבל שנטבל מדבריהן אפי' מדרבנן א"צ להפריש: