בסוף פרק שבועת העדות. כתב רב אלפס ז"ל לאו שבועה הין שבועה: כתב הראב"ד ז"ל מסתברא דלא אתמר הכי אלא לגבי הק"ב דלאו דידיה שבועה הוא אבל לגבי הדיוט לא איתמר ואי איתמר לגבי הדיוט דוקא בדאמר להו בכונת שבועה. וכן נמי בארור כי אית ביה שבועה דוקא היכא דאמר ליה לכוונת שבועה:
כתב הרב אלפס ז"ל וחזינן לגאון דאמר לוקה וכו' עד ומקלל את חבירו בשם: כתב הראב"ד ז"ל אני אקיים דברי שניהם דהא אמרינן חוץ מנשבע וממר ומקלל חבירו בשם דוקא בשם המיוחד בלבד כדכתיב קרא והפלא ה' את מכותך וכו' אם לא תשמור לעשות ליראה את השם הנכבד והנורא את ה' אלהיך. דמהאי קרא נפקא לן מלקות למקלל חבירו בשם וכתיב ביה את ה' אלהיך. אבל בכנויין אע"ג דעובר בלא תעשה לא לקי וכן הלכתא: