שלטי הגיבורים על ביצה · דף 20a

לשון ריא"ז
ריחים המטלטלין ומדובקים בטיט והיה הדלף דולף עליה' ומקלקלן הרי זה מכניס מטתו לשם כי הם דומין אצלו כדבר מאוס וכגרף של רעי ומטלטלן משם שלא אמרו אין עושין גרף של רעי לכתחלה כדי לטלטלן בשבת ויו"ט אלא כשעושה אותו בידים ומכוין לכך כמבואר בקונט' הראיות:
וכתב מיי' והוא שיהיה הדלף ראוי לרחיצה ולא נהירא לטור דהא דמוקים לה בגמ' הכי היינו דוקא לרבי יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל ואין הלכה כמותו:

מי שיש לו נער נכרי ורוכב על גבי בהמה כשמוליכין להשקותה אין צריך למונעו שהרי החי נושא את עצמו אבל צריך למונעו שלא יתן עליה בגדיו ולא שום דבר:

לר"ת היכא דאיכא דעדיף מיניה אבל אי ליכא דעדיף מיניה שרי ולרש"י אסור בכל ענין ולזה הסכים הרא"ש:

לר"ת דווקא בשיש לו אשה ובנים ולרש"י אסור בכל ענין וסמ"ג כתב בשם ר"ת דמותר לקדש אשה ביו"ט ובשבת כשאין לו אשה ובנים אלא שלא רצה ר"ת להתיר אלא מחמת דוחק:
לשון ריא"ז
ונראה בעיני שאף לכנוס אסור בין בשבת בין ביום טוב כמבואר בקונטרס הראיות וכן ביאר מז"ה: