ור"י אסר לרחוץ כל גופו אף בחמין שהוחמו מערב יו"ט ולזה הסכים הרא"ש: לשון ריא"ז אבל מותר לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מערב יו"ט והוא שלא ירחץ במרחץ שאסור ליכנס ביום טוב במרחץ אפילו להזיע כמבואר בקונטרס הראיות:
כתב הרא"ש ז"ל בגמרא אמר רב הונא מי שלא הניח עירוב תבשילין אופין לו פת אחד ומבשלין לו קדירם אחת ומחמין לו קיתון אחד ומדליקין לו את הנר ויש אומרים אף צולין לו דג קטן יש מדקדק מדקתני אופין לו ומבשלין לו משמע דאחרים עושין לו אבל לא הוא עצמו וליתא דאם יש אחרים שעירבו יקנה להם קמחו ויעשו לו כל צרכיו ועוד מאי קאמר משום כדי חייו שרו ליה רבנן מה הוצרכו להתיר זה כיון שיכול להקנות להם קמחו הלכך מיירי בדליכא מאן דעירב ומשום כדי חייו התירו לעשות דבר מועט ואופין ומבשלין אבני ביתו קאי וכן משמע בירושלמי דקאמר לא [עירב ולא] עירבו לו אחרים רבי יצחק אומר צולה לו דג רב הונא אומר מחמין לו חמין שמואל אומר מדליק לו את הנר ומדקאמר מדליקין לו את הנר משמע מי שלא עירב אף להדליק אסור ומדליקין לו את הנר דקאמר היינו נר אחד כמו פת אחד וקיתון אחד אע"פ שלא פי' כן לכן נהגו כשמניחין עירוב לומר לאפויי ולבשולי ולאדלוקי ולאטמוני ואע"פ דפרישית לעיל שלא תיקנו אלא לעיקר סעודה היינו דאין צריך לעשות העירוב אלא מפת ותבשיל שהוא עיקר סעודה אבל צריך להזכיר כל דבר שאסור לעשות בלא עירוב: