קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שקלים · פרק 5 · הלכה 3 · Segment 2

גמ' ופריך ולבן עזאי חוטא דל למה. ליה חותם בפני עצמו היה לו להביא חותם גדי. ומשני היה מביא לוגו עמו. כדי שיביא גם לוג שמן שצריך המצורע למתן תנוך ובהונות והמותר נאכל לכהנים כדין קדשי הקדשים וצריך שיהיה על טהרת הקדש לפיכך נתנו לו חותם בפני עצמו שהוא נסכי גדי וד' לוג שמן. ברם כרבנן. אבל לרבנן לא היו נותנין לחוטא דל אלא חותם של גדי ולוג שמן למתן בהונותיו היה מביא מביתו קשיא א"כ אף לחוטא עשיר לא היו צריכין לתקן חותם בפני עצמו שיכולין ליתן לו ג' חותמות גדי:

נסכי רחל. בכמה שאינן נזכרים במתני':

ומשני מן מה דתני במתני' גדי משמש וכו'. שמעינן דנסכי רחל כנסכי גדי:

שהיה בדין. שיהא חילוק בין נסכי עגל לנסכי שור:

בין נסכי כבש. שהוא בן שנה לנסכי איל שהוא בן שתי שנה:

תלמוד לומר ככה יעשה לשור האחד. כל נסכי שור אחד הן ושור בן יומו קרוי שור ורש"י במנחות פי' דמיתורא דלשון קדריש שכבר כתיב והקריב על בן הבקר מנחה וכן דריש בכולן והראשון נ"ל:

תלמוד לומר או לאיל הא'. כיון שהוא איל כל נסכיו אחד הן בין זקן או שהוא בן שלשה עשר חדש:

תלמוד לומר או לשה בכשבים. כל שה שבכשבים שוות הם בנסכיהם:

בין נסכי גדי. קטן לתיש גדול: