הוי חדא במקום תרתי עפירש"י שדבריו קצת סתומים ועיי' בחידושינו בסוגי' פתח פתוח שם ביארתי דברי תוספ' הרא"ש במ"ש שם דבת ישראל שנמצא פתחה פתוח דמותרת מס"ס אע"ג דרוב רצון מתנגד וגם חזקת הגוף מתנגד דאמרי' השתא נבעלה וברצון מ"מ מוקמי' אחזקת היתר. ואי תימא הא רוב רצון ורובא עדיף מחזקה נימא לי' הא גם ברצון משכחת היתר כשאינו תחתיו. ואם תאמר הא חזקת הגוף דהשתא נבעלה. נימא הא אפשר דהשתא נבעלה בהיתר ע"י אונס. והכלל דבחזקת היתר לחוד סגי. וא"א שתיאסר אלא ע"י צירוף רוב רצון וחזקת הגוף יחד. בזה לא אמרי' רובא עדיף מחזקה. להוציאה מחזקת היתר שלה ע"ש. וה"נ כשתאמר כאן נמצא וכאן מזמן רב נאמר מה בכך ראה ונפייס. אם תימא אין אדם מתפייס במומין נימא אוקמה אחזקת הגוף והשתא הוא דנולדו בה המומין והוא קרוב לתי' ב' של תוס' דוק ותשכח:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על כתובות · דף 76a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רב אשי אמר וכו' כ' הרא"ש דאין נפקותא לדינא בין רבא לרב אשי דבוגרת שטענה בעד עצמה דמהימנת לרב אשי ה"ה לרבא משום דכבר נקרא רשות הבעל כיון שאינה ברשות האב שהרי בגרה. ובית שמואל הוסיף דבמומין שהיו כבר בימי נערות ונמצאו בימי בוגרת דלא שייך לרבא ראה ונפייס. גם לרב עלי' להבי' ראי' אע"ג דטענה בעד עצמה. והטעם דהוי כבהמה שנולדה בה ספק טריפה בחיי' דמחמרי' בה משום דמוחזקת מאיסור לאיסור.. וה"נ ר"ל מי שראה בה מום בנערותה. אצלו יצאה מחזקתה שהרי אז לא היתה בת כתובה כיון שאז הי' הטענה לאבי' ולא לה. וא"כ אע"ג דלהבעל לא נודע עד שבגרה מ"מ עלי' להביא ראי'. אלא דקשה על זה אמאי צריך להביא ראי' עד שלא תתארס וליתי ראי' עד שלא נישאת ויצאה מחזקתה קודם שנישאת או קודם שבגרה ושוב עליו להבי' ראי' כן הקשה הבית שמואל ותי' קרבן נתנאל מגומגם ואפשר כונתו דהא דבהמה שיצאה מחזקתה מחיים נמי אינה טריפה בודאי ולא נעשה עי"ז הוחזק באיסור. אלא שהורע חזקת כשרותה ואסורה מספק. וה"נ נהי דחזקת הגוף שלה אתרע ע"י שהי' בה משנתארסה מ"מ ליכא אלא ספק. וכשיצורף לזה ספק שמא נתפייס ה"ל ס"ס. ואע"ג דכבר כתבנו לעיל דאפי' לר' יהושע דאלים לי' ס"ס מ"מ הכא ליכא ס"ס לגבי הנתבע שהרי הוא אומר ברי לי שלא נתפייסתי. היינו לר' יהושע דלא אלים לי' ברי אבל לר"ג דאלים לי' ברי ומוציא ממון ע"י ברי עם חזקת הגוף או עם מגו ה"נ אע"ג דליכא לא חזקת הגוף ולא מגו. מועיל ברי שלה עם ס"ס דילן אע"ג דלגבי הנתבע ליכא ס"ס. ועדיין צ"ע:
ולא תימא אליבא דמ"ד קידושין לאו לטיבועין וכו' עיי' בזה היטב באריכות בתשובת סי' תקי"ח:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chidushei Chatam Sofer, 1864-1908
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036613/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9dac66dad1fca346f6a00a1198298e9bc71ca8cb6fef8b7f9855539bec0ae4be