יתמא וארמלתא שלח ופוק. בריא"ף גרס לי' בתרי בבי יתמא שלח ופוק ארמלתא שלח ופוק ולטעמי' דמחלק ביניהם דיתמא היינו לקיט הבעה"ב משלחו ברצונו ומציגו ערום. משא"כ ארמלתא דוקא כשנתאלמנה דמשמיא קנסוהו. אבל כשמגרשה לרצונו בלי שסרחה אינו משלחה ערטלאי. דבלקיט המלבושי' הם רק לטובת והנאת הבעה"ב אבל באשה הוא גם לטובתה ע"כ לאו כל כמיני' להפסידה זכותה. ויש להביא ראי' מש"ס דמפיק ממתני' כרב כדמעיינת בה. וקשה היכי רמיזא. ונ"ל דיל"ד תרתי חדא מ"ט לא קחשיב נמי לקיטו דאין לגזבר בבגדי לקיטו. ותו אמאי לא אמר סתם אין לו במה שנתן הבעל לאשתו ומה לו להאריך. אע"כ בבגדי הלקיט יש לו מפני שהם רק להנאת הבעה"ב ובמתנת אשתו פשוט הוא דאין לו דהוא רק לטובת האשה כמ"ש הראשונים דמתנות שאינם תכשיטים ומלבושים אין שמין אמנם מלבושי' שהוא להנאת שניהם קמ"ל דאין לגזבר בהם:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על כתובות · דף 54a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chidushei Chatam Sofer, 1864-1908
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036613/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9dac66dad1fca346f6a00a1198298e9bc71ca8cb6fef8b7f9855539bec0ae4be