חידושי חתם סופר על כתובות · דף 78b

האשה שנפלו וכו' משנתארסה וכו' בה"א לא תמכור. יל"ד מ"ט שביק נתינה וה"ל למימר לא תמכור ולא תתן. ונ"ל עפ"י מ"ש תוס' יו"ט דעיקר איסור הוא על הלוקח דאלו האשה מוחזקת בנכסי' ואין ספק מוציא מידי ודאי. והעיקר על הלוקח. ונראה דאיסורא דילי' הוא משום שגורם להפקיע הבעל שהוא כעני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלו דנקרא רשע. והתם קיי"ל דאם זוכה בה מהפקר באופן שבמקום אחר אינו יכול לזכות לא נקרא רשע א"כ במתנה יכול לקבל רק לא במכר. שוב מצאתי קרוב לזה במל"מ פ"ו מזכי' ומתנה ע"ש א' קודם ד"ה כ' מהרי"א בכתביו ע"ש:

שאם מכרה ונתנה קיים לקמן פ"א ע"ב מותיב מהכא לר' יוסף דס"ל כל היכי דאמור רבנן לא ליזבן ל"ה זביני' זבינא. יראה דאביי דמותיב הך תיובתא לית לי' כשמעתין אלא דפליגי לב"ש בזכותה נפלה ולב"ה בודאי בזכותו ואפ"ה מכרה קיים אע"ג דעבר אדרבנן. אמנם סתמא דשמעתין דפריך בפשיטות אם בזכותו נפלה אמאי מכרה קיים אתי' כר' יוסף דכל היכי דא"ר לא תיזבון אי זבין לא מהני וכן פסקו כל הפוסקים משו"ה פריך בפשיטות אמאי מכרה קיים. ומשני דספק בזכותו ספק בזכותה. ולפ"ז נ"ל דלכ"ע הכא איתא ספיקא. אלא ב"ש ס"ל דה"ל ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי ומשו"ה תמכור לכתחלה וכקו' תוס'. וב"ה לא ס"ל כן ומספיקא לא תמכור לכתחלה ואם מכרה קיים. וזה נראה דעת הירושלמי דלבתר דהקשה דליחשב מתני' בעדיות ותי' משום דהוה חומר מצד וקל מצד. חזר והקשה דהא קחשיב בעדיות עומר ששכח סמוך לגפה ולגדר אע"ג דהוה חומר לעניי'. ותי' התם עדיין לא זכו בהם עניים מעולם ולא הוי חומר. וחזר והקשה א"כ ה"נ עדיין לא זכה הבעל בנכסי' ולא הוי חומר. ותי' כיין שמנתארסה נפלו ה"ל כבזכות שניהם והוי חומר ע"ש והיינו כרב יוסף וכשמעתין ודלא כאביי לקמן:

וקרוב לשמוע שלזה נתכוון הגאון דמייתי הרי"ף סוף פרקין דמייתי דברי ירושלמי דהכא הוי חומר מצד וקל מצד והוסיף הגאון כדתנן אם מכרה ונתנה קיים. והבין הרי"ף שהגאון פירש כן דברי הירושלמי דלהכי הוי קל מצד משום שאם מכרה קיים והרבה להשיג עליו עיין בס' תמים דעים כי שם תמצא סיום דברי הרי"ף. ולהנ"ל נראה דהגאון נמי ידע הפי' הפשוט דהוי חומרא לבעל והיינו משום דהוי בזכות שניהם ומייתי ראי' דהרי משום הכי מכרה קיים משום דהוי ספיקא וא"כ לא נימא דלב"ש הוי בודאי בזכותה אלא ס"ל נמי בזכות שניהם נפלו אלא ס"ל אין ספק מוציא מידי ודאי אבל לעולם הוי חומר מצד א':