מנוחה זו שילה וכו'. כדאמרינן לקמן מנוחה מכיבוש נחלה זו ירושלים וכה"א היתה לי נחלתי כאריה וגו' העיט צבוע נחלתי לי כו' לכאורה אין זה ראיה דעל ישראל קאמר הכי שהם קרוים נחלה שנאמר יעקב חבל נחלתו אבל ממאי דכתיב בתר הכי כה אמר ה' על כל שכיני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי ישראל וגו' משמע דנחלה היינו ירושלים ורש"א מנוחה זו ירושלים ע"ש מנוחת ארון כדלקמן עי' פרש"י ותוספות ונחלה זו שילה דהתם פליג נחלתם דכתיב ויפל להם גורל בשילה וגו' ולקמן קאמר טעמא דירושלים מקרי נחלה נחלת עולמים היינו למ"ד דזו וזו ירושלים דהיא המנוחה אמיתית ונחלת עולמים ובכן יבנה במהרה בימינו אמן סלה:
קריאה במקור
חידושי אגדות על זבחים · דף 119a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d1da6efbef216490647533c2dbab522e1485f7229f43e70dd027e944e45f010d