רשימות שיעורים על סוכה · דף 40a

שיטת הרמב"ם באתרוג. שיטת הרמב"ם (פ"א ממעשר שני הל"ד - ו) היא שבאתרוג הולכים בתר לקיטה בין למעשר ובין לשביעית. בד"א לחייבו במע"ש או במעשר עני דהולכים לפי שנת הלקיטה, ברם באתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית פוסק הרמב"ם שחייבת בתו"מ דאין שעת הלקיטה דשביעית פוטרת את האתרוג מחיוב הפרשה, עיין בפסקיו.

שם. רש"י ד"ה שהנאתו וביעורו שוה כו' ומהך דרשא נמי ילפינן שאין שביעית נוהג אלא בפרי העומד להנאות הללו דה"נ מידרש קרא והיתה שבת הארץ נוהגת במה שלכם לאכלה שהנאתו דומה לאכילה עכ"ל. משמעות פירש"י שיש כאן שני דינים נפרדים: א) איסור להשתמש בפירות שביעית להנאות הבאות אחרי ביעורן: ב) אין קדושה חלה על דברים שעיקר תשמישם הוא לאחר ביעורם. ברם מפשטות הסוגיא נראה שיש לפנינו דין א', דמאחר שאסור להשתמש בפירות שביעית באופן שאין הנאתן וביעורן שוה ממילא לא חלה קדושת שביעית על דברים שאין הנאתם וביעורן שוה. ולכאורה כן מסתבר - שהרי עיקר קדושת שביעית חלה דוקא למצותה והיא כשהנאתו וביעורו שוה. סמך לכך ברמב"ם (פ"ג ממע"ש הלי"א) וז"ל: מעשר אוכל דבר שדרכו לאכול ושותה דבר שדרכו לשתות כו' ואין מחייבין אותו לאכול פת שעיפשה ושמן שנסרח אלא כיון שנפסל מאוכל אדם פקעה קדושה ממנו עכ"ל. סברת הרמב"ם היא שמכיון שנפסל מאכילת אדם נתבטל קיום הניתן שלו לאכילה ומש"ה פקעה קדושתו. ה"ה כאן, מאחרי שהעצים אין להם ניתן וקיום מצוה כהלכת שביעית לא נתקדשו כלל, ודברי רש"י צ"ע.

שם. שיטת הרמב"ם במצות פירות שביעית ובעצים. שיטת הרמב"ם בפ"ה משמיטה זקוקה לעיון, כי בהל"א כותב הרמב"ם שפירות שביעית ניתנו לאכילה, לשתיה, לסיכה, להדלקת הנר ולצביעה, משמע ותו לא. עכ"ז הוא פוסק בהל"י שמיני כבוסים ניתנו לכביסה שנא' לכם לכל צרכיכם, ועיין שם בכ"מ (שם הל"י), ויש גם צורך לבאר למה מחלקם לשתי הלכות נפרדות. ונראה שלדעת הרמב"ם שונים מאכלי אדם ביסוד דינם משאר גדולי שביעית. במאכלי אדם החפצא של הפירות ניתנו לאכילה, לשתיה, לסיכה וכו'. ה' תשמישים הללו מהווים קיום מצוה בעצם קדושת הפירות. מאידך בשאר דברים - כבמיני כובסים - אין הכביסה חשובה קיום מצוה בחפצא אלא היתר הוא באיסורי השביעית החלים במיני הכבוסים. בכך מוסבר שנוי הלשון בין הל"א להל"י וגם למה חילקן הרמב"ם לשתי הלכות. לפי"ז יוצא שאיסור שביעית לשנות את החפצא מתשמיש לתשמיש (הל"ב) אינו חל במיני כבוסים, כי האיסור לשנות מתשמישו המיוחד לו לתשמיש אחר הוא דין בקיום מצותו של החפצא - דאין לשנות את הפרי ממצותו. זה שייך רק בה' התשמישים המהווים קיום מצוה בעצם חפצא של השביעית. אולם כביסה, הואיל ואינה קיום מצוה במצות החפצא של שביעית והיא היתר בלבד, ולפיכך אין במיני כבוסים האיסור לשנות מתשמישו המיוחד לו לתשמיש אחר. וביסוד חלוק זה פסק הרמב"ם מיושב⁸²⁾ולפי"ז יתכן נ"מ גם בנוגע לאיסור אבוד פירות שביעית, דכשיש קיום מצוה בחפצא יש איסור אבוד דבכך מבטל הניתן למצותו, משא"כ בכבוסים כיון דאין בהם ניתן לקיום מצוה, אין בהם איסור אבוד, ויל"ע בזה., שקיימים שני דינים בפירות שביעית, דין של לאכלה ודין שני של לכם לכל צרכיכם, ואין דין דלכם שוה לדין דלאכלה, דדין דלאכלה מהוה קיום מצוה בחפצא של השביעית ואין לשנותו לשאר צרכים ודין לכל צרכיכם מהוה היתר ולא ניתן למצוה.