תלמוד ירושלמי נדה · פרק 2 · הלכה 5

משנה: מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה. הַחֶדֶר וְהַפְּרוֹזֳדוֹד וְהָעֲלִיָיה. דַּם הַחֶדֶר טְמֵאִים. נִמְצָא בַפְּרוֹזֳדוֹד סְפֵיקוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר.

הלכה: מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה כול׳. כֵּינִי מַתְנִיתָא. דַּם הַחֶדֶר טָמֵא וְדַם עֲלִיָיה טָהוֹר. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַחֶדֶר לִפְנִים מִן הַפְּרוֹזֳדוֹד וְהָעֲלִיָיה נְתוּנָה עַל גַּבֵי הַחֶדֶר עַד חֲצִי פְּרוֹזֳדוֹד וּפִיתְחָהּ שֶׁלָּעֲלִיָיה פָּתוּחַ לַפְרוֹזֳדוֹד. רַב נַחְמָן בַּר רַב יִצְחָק שָׁאַל לְרַב חוּנָה. מַתְנִיתָא בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח עֲלִיָיה וְלִפְנִים. אָמַר לֵיהּ. אִם בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח עֲלִיָיה וְלִפְנִים בְּוַדַּאי הִיא. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין. בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח עֲלִיָיה וְלַחוּץ. מִילֵּיהוּן דְּרַבָּנִן פְּלִיגִין. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁהֵן כְּסָפֵק וְעָשׂוּ אוֹתָן כְּוַדַּאי. וְאֵילּוּ הֵן. הַמַּפֶּלֶת יָד חֲתוּכָה וְרֶגֶל חֲתוּכָה. וְשִׁילְיָא. וְדָם הַנִּמְצָא בַפְּרוֹזֳדוֹד. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח עֲלִיָיה וְלִפְנִים כְּוַדַּאי הִיא. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין. בְּשֶׁנְּמְצָא מִפֶּתַח עֲלִיָיה וְלַחוּץ. רִבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִינָן כַּמָּה סְפִיקוֹת וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּאִשָּׁה.