שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 4

הרי שעירב וכו'. כתב הרי"ף בפ' משילין פי' כל אדם ששבת במקום יש לו אלפים אמה לכל רוח ואם נתן עירובו בסוף אלפים למזרח יש לו להלוך עוד ממקום עירובו למזרח אלפים אמה והן האלפים אמה שהיה לו במערב כשנתן את עירובו סוף אלפים למזרח העתיק את האלפים אמה שהיה לו במערב לרוח המזרח ונאסר להלך לרוח המערב אפי' אמה אחת ואם נתן עירובו בסוף אלף אמה למזרח ממקום שביתתו נמצא שהעתיק אלף אמה למזרח מן האלפים שיש לו ברוח המערב ונשאר לו במערב אלף אמה ונמצא מהלך לרוח המזרח ג' אלפים אמה ולרוח מערב אלף אמה עכשיו שנים שיש להם בהמה בשותפות ונתן זה עירובו בסוף אלף אמה בצפון הרי נשאר לו אלף אמה בדרום ואין לו להלך בדרום אלא אותן אלף אמה בלבד וכיון שזו הבהמה קנתה שביתה כרגלי זה שעירב עליה לדרום אע"פ שעירב בסוף אלף אמה בדרום ויש לו להלך בדרום ג' אלפים אמה אין לו רשות להוליך חלקו בבהמה זו אלא עד אלף אמה בלבד שהוא כרגלי מי שעירב עליה בצפון וכן זה שעירב לצפון כיון שחבירו עירב לדרום בסוף אלף אמה ולא נשאר לו בצפון אלא אלף אמה בלבד אע"פ שיש לזה שעירב בצפון להלך לצפון ג' אלפים אמה אין לו להוליך חלקו בבהמה בצפון חוץ מאלף אמה בלבד שהיא כרגלי מי שעירב עליה בדרום וזהו פי' זה שעירב עליה לצפון מהלך לצפון כרגלי מי שעירב לדרום וזהו שעירב לדרום מהלך לדרום כרגלי מי שעירב לצפון ואם ממצע עליו את התחום ה"ז לא יזיזו ממקומם כלומר אם כל אחד מהם נתן את עירובו בסוף אלפים אמה נמצא מי שעירב בצפון אין לו להוליך בדרום אפי' אמה אחת ומי שעירב בדרום אין לו להוליך בצפון אפי' אמה אחת וכיון שהבהמה קנתה שביתה כרגלי שתיהן ה"ז לא יזיזוה ממקומה עכ"ל העתקתי פי' זה לבאר הבריי' וברייתא זו סייעתא לרב דבהמה אסורה והה"מ כתב דיש מתירים אפילו הבהמה מדשתק רב לר"כ ורב אסי וליתא דהא מברייתא מוכח דלא חששו לאיסור מוקצה וחששו לאיסור תחומין ורב דשתיק לא חש להשיב: