שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 1 · הלכה 10 · Segment 5

למלחמת הרשות. פירשתי בקונטרס סתם מלחמת רשות ממלחמת יהושע ואילך שהיא היתה מלחמת מצוה כן פירש"י בבבלי בפרקין דף י"ז וקשה הא איכא מלחמת עמלק דודאי מלחמת מצוה היא לכ"ע וי"ל דהיינו דקאמר סתם מלחמת רשות ולא אתי אלא לאפוקי מדר' יהודה דאמר סוף פרק משוח מלחמה דלא ליתי עכו"ם עלייהו הוה מלחמת מצוה לכך פי' רש"י דהוה מלחמת רשות וכרבנן דהתם אבל במלחמת עמלק לא איירי בה דלא שכיחא ואיננה בכלל סתם מלחמות:

אם היו עשויין חבילה אסור. וקשה למה השמיטו הפוסקים דין זה ואי משום דלא ביאר בבבלי אדרבא מדמחלק בין תקנת יהושע להך דהכא ותאמר התם במחוברין והכא בתלושין התם בלחין והכא ביבשין ולמה לא מחלק נמי בין חבילה למונחים מפוזרין וי"ל דהיינו בכלל מחוברין ותלושין:

נכנסו עמהן לעיר כבר נפטרו. כתב הרא"ש בפ"ק דחולין בעי ר' ירמיה איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ מאי קאי בתיקו פירש"י דרוש וקבל שכר ולא נהירא דדוקא למסבר קראו דרשינן אע"פ שכבר עבר אבל לקבוע בעיא בש"ס בדבר שאין בו צורך לא אשכחן וכו' ונ"ל דנ"מ באדם שרוצה לאסור עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך וכו' ע"ש והוא דחוק ועלה בדעתי דנ"מ לאיברי איסור שמביאין בני המלחמה בחזרתן אי מותרין בהן דבמלחמ' מותרין בהן וכמ"ש למעלה בשם הרמב"ם ואי אמרינן דאיברי בשר נחירה מותרין לישראל דהואיל והותרו הותרו הני נמי מותרין ואי אמרינן דאסורין הני נמי אסורין אך לפמ"ש הרמב"ם דאף במלחמה לא הותרו אלא בשעת הדחק א"כ בחזירתן לעירן ודאי דאסור וכמדומה שראיתי מזה בספר אחד לכן נ"ל דנ"מ לדמאי שהביאו בני המלחמה אי מותרין בו או לא ואע"ג דלירושלמי פשיטא ליה כדאמר הכא לר' ירמיה מיבעיא ליה: