שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 4

עשרה עכו"ם שהיו דרין וכו'. כתב הב"י בסי' שפ"ב בשם הג"א אם יש מבעלי בתים עכו"ם אפי' עשרה ודרים כולם עמו בבית צריך למיגר מכולהו וכתב הב"י ומשמע דאם ב' עכו"ם דרים בבית אחד דינם שוה לישראל ועכו"ם הדרים עמו בבית וצריך לשכור משניהם ע"כ וקשה למה ליה להוכיח כן מדברי הג"א הלא מפורש כן בסוגיין דצריך לשכור מכולם:

הלכה ישראל מבטל והעכו"ם משכי'. כתבו תוספות דף ס"ו ע"א בד"ה מערב וכו' ובירושלמי משמע דלית ליה לר"י האי סברא דשכירו ולקיטו של עכו"ם נותן עירובו ודיו דקאמר רבי יוחנן התם ישראל ועכו"ם שהיו דרים בבית אחד צריך ישראל לבעל והעכו"ם להשכיר ע"כ ע"ש ולא מצאתי דבר זה בפירקין ואין ספק שכיונו לדברים אלו הנאמרים כאן הלכה ישראל מבטל וכו' אך קשה שלא נאמר דבר זה משמיה דר"י וע"ק לפי פירושי שבקונטרס אין ראיה כלל משם ונראה שכך פירוש הר"ם ולכך פסק דאין שוכרין מישראל ודלא כהרא"ש ועיין בב"י סימן ש"פ ודלא כמג"א שכתב דמודה הר"ם דבחול שוכרין מישראל דליתא והטעם כמ"ש בקונטרס משום גזירה שמא ישכור בפחות מש"פ כמו מעכו"ם ולא ידע לחלק ביניהם ומ"ש המג"א לחלק דבשבת מקנה רשותא היא קשה א"כ בעכו"ם מ"ט שרי אע"ג דאין דירתו דירה מ"מ קנינו קנין היא ועכ"ל כמ"ש תוספות דל"ד למקח וממכר דלא הוי אלא כמתנה בעלמא ואין עושין אלא להתיר טלטול א"כ בישראל נמי וראיתי שגם הט"ז כתב כמ"ש בקונטרס א"כ אין לזוז מפסק הר"ם וכ"ש לפי מ"ש הב"י דהרמב"ם סובר כהר"ם וגם הירוש' מסכים לדבריו:

מיכן והילך וכו' מהכא שמעינן שאם השכיר העכו"ם רשותו לזמן אינו יכול לחזור בו ולא ידעתי מאי מספקא ליה להג"א ומביאו ב"י בסימן שפ"ב: