שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 6 · הלכה 4 · Segment 4

תני שנים וכו' דב"ש היא. בבבלי בפרקין דף ע' ע"ב גרסינן איתיביה אחד מבני חצר וכו' אמאי אוסר ניבטיל פירוש אי יורש מבטל רשות אמאי אוסר וכתב המהרש"א משחשיכה אוסר אמאי ניבטל וכו' ומרישא דאחד מבני חצר שמת והניח כו' מבע"י אוסר אע"ג דודאי מצי מבטל מ"מ כיון דבזולתו לא הוה מאן דאוסר קאמר שפיר דאיהו אוסר משא"כ הכא וכו' מיהו לקמן דפריך כה"ג וכו' ניבטל ליכא לפרש הכי וכו' וע"כ נראה לפרש דהכא בא' מבני חצר כו' שבא הרשות לידו מבע"י וה"מ לאערובי מבע"י ולא עירב שייך למימר אוסר כיון דלא עירב אבל הכא בסיפא וכן בהך דלקמן שלא בא הרשות לידו עד משחשיכה לא שייך למימר אוסר כיון דלא הוה מצי לאערובי מבע"י עכ"ל ולדבריו צריכין לומר דהירושלמי פליג אהבבלי דאין צריכין לאוקמי רישא כב"ש אלא דלכך אוסר ברישא כיון שלא עירב מבע"י ול"נ דלא פליגי דאף בבבלי פריך מרישא וסיפא דברייתא אמאי אוסר ניבטיל בשלמא למ"ד יורש אינו מבטל י"ל שלא נודע ליורש עד שחשיכה הלכך אם מת מבע"י אוסר אבל למ"ד יורש מבטל ודאי אף רישא קשיא ואין צורך לדחוק כמ"ש מהרש"א וזה ברור ובתוספות שם בד"ה אחד מבני חצר וכו' נמצא טעותא וכצ"ל אבל אותו שבשוק אין דרכו לערב לפי שאיני רגיל וכו'. דלפי הגירסא שלפנינו בתוספות סותרין דברי עצמם:

הרי שהיה לאחד וכו' בקונטרס הגהתי מבעוד יום אינו אוסר וכו'. שכן הוא בבבלי ועוד דלפי הגירסא שלפנינו קשיא ליערבינהו וליתנינהו אחד מן השוק וכו' ואחד מן החצר וכו' דהא לדינא שניהם שוים א"ו כמ"ש עיקר: