קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא · פרק 6 · הלכה 2 · Segment 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

מלמד שהוא עתיד למות. ללמדך שאם דחפו לצוק ולא מת צריך שירד אחריו וימיתנו:

עד וכלה מכפר את הקדש. כלומר עד אחר הוידוי שהיא מכלל הכפרה:

עד שעת הוידוי. שהוא מתוודה על השעיר אבל הוידוי עצמה אינה מעכבת וכדמסיק:

מה נפיק מן ביניהון. כלומר מאי בינייהו:

ואת אמר צריך להביא פר אחר. לכ"ע והשתא קמיבעיא ליה לרבי יהודה אם צריך להתודות שנית א"כ אפילו לר"ש קמיבעיא ליה ולכתחילה:

אף בשעיר המשתלח כן. אם מת לאחר שגמר מתנות שבפנים וקודם הוידוי אם צריך להגריל על שעיר המשתלח השני או לוקח שעיר בלא הגרלה:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: a1918434180e7e885b864399dcaf3fdede54548910cfa429b2afd9f3d98493d1