חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי יומא · פרק 5 · הלכה 6 · Segment 11

ר"ב בריה דרחב"ב כך משיבין חכמים לר"ש אלו מכרן שמא אינו תופס דמיהן מה ביניהן ומה בין דמיהן. פי' כיון דס"ל בבד"ה יש בו מעילה א"כ אפילו בקדשי מזבח יהא מעילה ואי משום לפני כפרה וכו' ז"א דאפילו לאחר כפרה למה אין בהם מעילה הרי בשביל שנעשית מצותו אינן קדשי ה' הגם שאין בהם צורך גבוה מ"מ למה לא יהיה קדושת דמים דהא אילו מכרן שמא אינו תופש דמיהן וכיון שנתפשו דמיהן להקדש א"כ מה לי הן מה לי דמיהן והא הן עצמם הקדש בד"ה דנפקי מקדושת הגוף ועיילי להקדש בד"ה דהא הדמים שלהם נתפשים לבד"ה וע"ז אמר ופליג על ההיא דאר"א יש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן אינו תופש דמיהן ויש מהם שאמרו לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן תופש דמיהן פי' דפעם מצינו דאזלינן בתר לא נהנין ופעם לבתר לא מועלין כדמסיק דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן אינו תופש דמיהן כיון דלא מועלין משום דנעשית מצותו ולא קרינן ביה קדשי ה' [כדפירש"י ז"ל במס' יומא דף כ' עיי"ש] ויצאו לחולין ואינו תופש דמיהן הדמים לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן תופש דמיהן משום שאין נהנין ע"כ הוי הקדש ומ"מ אין בהם מעילה [ובימי חורפי אמרתי הסברא ע"ז משום דדמי כאילו חצר הקדש בעצמו זכה להקדש לשיטת הרמב"ן ז"ל ואין בו מעילה מטעמא דכתב הקצוה"ח ז"ל בסי' ר' משום דלא יכנס להקדש בקדושת הפה דאין מעילה אלא בשנתקדש בקדושת הפה אבל הקדיש ממילא אין בו מעילה וה"נ קדושת הפה שקדשה למזבח כבר נפקע לאחר שנעשית מצותו ונעשה הקדש בד"ה ממילא ע"כ אין בו מעילה] א"כ אליבא דר"א לא תלי זב"ז אלא פעם הוי חולין לבתר שנעשית מצותו ופעם לא הוי חולין רק אין מועלין וע"כ לא תלי התפשות דמים בהא דמעילה דאפילו בשנעשית מצותו נתפש הדמים משום לא נהנין מ"מ אין בו מעילה הגם דלא נפיק לחולין והוי קדושת בד"ה מ"מ אין בו מעילה ע"כ לר"א ל"ל דרבנן ישיבו לר"ש למה אין בו מעילה הא תופש את דמיו לאחר שנעשית מצותו דז"א דהא לא תלי זה בזה ודו"ק: