חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי יומא · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 2

כיצד הוא עושה אר"ח מניח את הכף בארץ וזורקה באויר וקולטה במחתה וכו'. הק"ע ז"ל מפרש דקאי על הא דגרסינן בדף מ"ט ע"ב כיצד הוא עושה דקאי אחפינה שניה עיי"ש וכן מצוין במסורת הש"ס והגי' הק"ע ז"ל ומחק תיבת כף וגרס הניח המחתה בארך וכו' וקולטה ומחק תיבת במחתה. ומלבד שאינו מובן לי פירושו ז"ל אינו מובן דלמה לי' למימר כלל דמניח את המחתה בארץ מאי שייכות הוא לכאן הא כבר תנינן במתניתין נתן את המחתה בין ב' בדי ארון וע"כ נלפענ"ד דה"פ דקאי על הא דגרסינן בדף נ"ב ונ"ג צוברה חוצה שהיא פנימה לו או דצוברה פנימי שהיא חוצה לו כדפירש"י ז"ל או דמושך ידו אליו או דמושך ידו להלן הלאה ומסיק אביי מסתברא כמ"ד פנימי שהיא חוצה לו הזהר שלא תכלה פירש"י ז"ל שהקטרת בערת לצדק בוערת תמיד וזרועך המתפשט להלן הלאה נכוית בתימור העולה עכ"ל ז"ל והירושלמי ס"ל כההיא ברייתא חוצה שהיא פנימי לו ע"כ שאל כיצד הוא עושה שלא יכוה ע"ז מפרש אר"ח מניח את הכף בארץ וזורקה באויר וקולטה במחתה פי' דהירושלמי ס"ל דחופן ואינו חוזר וחופן ויכול לערות עם הכף על הגחלים אבל א"כ יכוה בתימור העולה כדפירש"י ז"ל ע"כ מניח את הכף בארץ ואינו מושך את ידיו אלא זורקו באויר להלאה וקולטו במחתה. ואי דידיו עסוקות בהזריקה והאיך יכוין לקלוט בהמחתה ע"ז מפרש שמואל דבודד להמחתה ברגליו כדי לקלוט הקטורת כדפירש הפ"מ ז"ל וע"ז פליג ר' יוחנן וקאמר דמערה מתוך הכף ואינו זורקה באויר ואלא מושך את ידו ואי משום שלא תכוה בתימור העולה ע"ז קאמר דלעולם דמערה מתוך הכף והיא מתמרת ועולה אבל אח"כ היא פוסה ויורדת א"כ ימתין עד שיפסוק תימור העולה וימשוך ידיו הלאה: