רש"ש על סנהדרין · דף 45a

גמרא א"ר כו' דרבנן אדרבנן ל"ק. ק"ל דנימא רבנן חיישי להרהורא והתם גזה"כ הוא ע"ש בתד"ה אם היה לבה נאה ול"ל קרא דונוסרו. ואולי כיון דאמר רבה גמירי כו' תו ל"ל דטעמייהו כאן משום הרהורא והתם משום הכתוב אין הכרח שיגלה את לבה דוקא ודלא כתוס' הנ"ל. אבל קשה מאי דאמר לקמן לימא דר"נ תנאי היא נימא דטעמא דר"י משום גזה"כ דהשוה הכתוב כו' כדפירש"י לעיל:

שם ומנין שבסקילה ובדחיה ת"ל סקל יסקל או ירה יירה כו'. נ"ל דדרשה זו נ"ל מרבוי דיירה דאתא לומר דאף דאמרתי לך סקל יסקל לא תטעה לומר דסגי בזה בלבד אלא יירה פי' יריה צ"ל מקודם ואם לא מת בה אז אמרתי לך דיסקל. או דדריש לה במדת אם אינו ענין לו תנהו ענין לחבירו. ויש לקרב דרשה זו לפשוטו ולומר דהאי או במקום אם וכמו שפירש"י בויקרא (ד כג) ולא נצטרך לדחוק ולומר כדמשמע מדברי התוס' בפסחים (ו ב) ד"ה אבל בחד דזהו בכלל מה שאמרו אין מוקדם ומאוחר בתורה. ומרבוי דיסקל (לבד) דריש בסמוך לדורות ולהכי לא מסיק שם כוליה קרא (ר"ל גם או ירה יירה) משום דכבר אפיקתיה דבסקילה ובדחיה ודלא כגי' הילקוט שהובאה בגליון (ומשמעות קצת בפירש"י): ודע מה שפירש"י ולא כתב כי סקל סקל כו'. נראה כוונתו דה"ל ליכתבינהו תרוייהו במקור וכדאיתא במרובה (סה) לימא קרא המצא המצא כו' או דר"ל דליכתוב סקול סקל בלשון צווי: