מהר"ן שפירא ואין לתרץ דקאי אהא דקתני במתני' כופין אותו לבנות לעיר דלתים ובריח דהיינו שמירת העיר ולא אשאר ענינים שאין נזכרין במשנתנו דהא במתני' קתני כמה יהא בעיר שיהיה כאנשי העיר ואילו קאי אדלעיל ה"ל למימר כמה יהא בעיר ויכופו אותו וק"ל:
מהר"ם נראה שרוצה בו ענין חריצים ובקעים של אגמי מים שכן רגילין לעשות סביב החומה ודומה לו הביא הערוך בערך פס שבלשון יון ובלשון ישמעאל קורין המרא שחופרין בה פס או מלשון צרורות אדמה כמו שקל פיסא שדא ביה אבל הערוך פי' פסין דהכא כמו פסי ביראות קרשי עץ לחזק שערי העיר:
ולאו דוקא שיתנו בתחלת השינוי ע"מ הלואה אלא אפי' לא יפרעו עוד כיון שצבור הוא יכול לשנות אפי' לדבר הרשות והגבאי שאינו צבור דוקא לדבר מצוה והיחיד שנדר צדקה והפרישה עד שלא באת ליד הגבאי מותר לשנותה אפי' לדבר הרשות ופי' לשנותה בתורת הלואה דוקא ע"מ לפרוע דהא אמרי' בפיך זו צדקה וא"א לו לחזור בו ואפי' לא הפרישה עדיין כך פי' האשר"י לפי שיטת ר"ת הי' מה שאמר כאן מ"מ הוי הלואה לגבי צבור לרווחא דמלתא אמר הכי כלומר שאין הפסד לעניים בשנוי זה דהא בין כך ובין כך עניים עלווייהו דצבור רמי והם חייבים לפקח על ענינם: