שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 7 · Integer 2

בראשונה גזרו שמד על יהודה כו'. — כתב בספר דורות הראשונים ח"ב עמוד קמ"ג "שאחר חורבן המקדש ע"י טיטוס לא גזרו שמד על ישראל אלא שנתכוונו כאן על השמד שגזר אדריינוס אחר שנחרבה ביתר ושמד זה היה כללי בין ביהודה בין בגליל אלא שגזירת הפקר לקרקעות לא נגזרה אלא ביהודה בלבדה" ואינו מחוור; אלא שנתכוונו לשמד שהיה לעת חורבן המקדש כי אף שלא יצאה גזירת המלכות לעבור על הדת אבל בעת המלחמה וחורבן המקדש נשבו בני ישראל לאלפים ולרבבות הם ונשיהם וטפם מהם נהרגו ומהם נמכרו לעבדים ולשפחות ואדוניהם היו משתעבדים בהם בשבתות ובימים טובים והיו מוכרחים לאכול כל מאכלות אסורים ובניהם אשר ילדו נתערבו בין הגוים ואין לך שמד גדול מזה וכ"כ בדברי ימי ישראל לגרעטץ ח"ב ציון ג' (העתקת ה' שפ"ר ז"ל) שדיני סיקריקון היו תיכף אחר חורבן המקדש ובארץ יהודה בלבד וסמך לזה מספר מלחמת היהודים לבן מתתיהו ספר ז' פ"ו שכתב שאספסיאנוס צוה למכור כל ארץ יהודה לגוים.

והיו בעלי בתים באין וטורפין והיתה הארץ חלוטה כו'. — יש להחליף הגירסא וצ"ל: והיו בע"ב באין וטורפין נמנעו מליקח והיתה הארץ חלוטה ביד סיקריקון התקינו שלא יהא סיקריקון ביהודה בד"א בהרוגי המלחמה ולפני המלחמה אבל הרוגים שנהרגו מן המלחמה ואילך יש בהן כו' לא הספיק לכתוב טירפו עד שבא סיקריקון כו'.