תוספות רי"ד על קידושין · דף 81a

כגון רבי חנינא בר פפא כל זה אמר רב אלא בדרך ענוה שהרי רב כהנא שהיה תלמידו גם הוא נמנה שם עמהן:

אמר רב מלקין על הייחוד ואין אוסרין על הייחוד ראיתי מקשים מהא דגרסינן בשלהי נדרים ההוא נואף דעל לגבה דההיא איתתא כו' עד אם איתא דעבד אסורא ניחא ליה דליכול ולימות דכתב כי נאפו ודם בידיהם וכו' משמע דהא לאו הכי הות איתתא אסורא והא אין אוסרין על הייחוד. ומתרצים דהתם בשקנא לה ונסתרה. ואינו נראה לי דאף על גב דלא קינא לה לא קשיא ולא מידי דהנהו תרי עובדא יש דברים הניכרים ורגלים לדבר שלמה היה נחבא מן הבעל אלולי שהיה ירא ממנו שבלב רע נכנס כדי לנאף עם אשתו בעבור זה יש לאסור אבל אם לא היה נחבא מן הבעל אלא עומד בגלוי פנים כדרך השכנים שנכנסים זה לתוך ביתו לזה אף על פי שנתייח' עמה אין אוסרין אותה משום ייחוד בלבד כיון שאין שם דברים הניכרים. עוד מקשים ממאי דאמרינן בפרק שני דיבמות רוכל יצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא או מנעלים הפוכים תחת המטה תצא ואמאי תצא והא אין אוסרין על הייחוד וגם זו אינה קושיא של כלום חדא דרב הוא דאמר הכא אין אוסרין על הייחוד והתם פליג רב על רבי ואמר דלא תצא בדבר מכוער כי אם בעידי טומאה. ואפילו לרבי נמי לא קשיא דהתם ראו דבר מכוער משו' הכי תצא אבל אם מצא רוכל בביתו אף על פי ששהא שם הרבה ונתיחד עם אשתו לא היה אוסרה רבי דדוקא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אבל בלא חוגרת בסינר לא. הא לך בפירוש שגם רבי המחמיר בדבר מכוער לא היה אוסר בייחוד לבדו: