רש"ש על קידושין · דף 55b

גמרא וכי א"ל לאדם עמוד וחטא כו'. מה שהקשה בגליון מהא דעירובין. עי' תוס' שבת (ד):

תד"ה ודלמא אשם הוא. הא סמיכה לא מעכבא. ר"ל דע"כ האי תנא סבר דל"מ הכא דהא ע"כ לא מצי למיסמך דז"פ דהמפריש קרבן שיתכפר בו חבירו כמו דהמתכפר עושה תמורה כן הוא סומך דילפינן סוף הקדש מתחלת הקדש כדאיתא בריש תמורה וכ"כ התוס' בחולין (כג) בד"ה איצטרך דמקריב בלא סמיכה ומשום דא"א בענין אחר התירו לכתחילה משא"כ לעיל לענין זריקה ודאי לא התירו לשנות משום ספק בכור ומעשר דאפשר לאמתוני עד שיתמומם ויביא אחרת לשלמים והמהרש"א ל"ד בכאן ע"ש:

תד"ה ודלמא אשם נזיר. דשמא היום כו' ויביא אחר כו' ויהיה כו' חולין לעזרה. ואין להקשות דיתנה אם יביא בעל האשם אחר יהיה זה שלמים. משום דכל תנאי דלהבא תלוי בדין ברירה ופריך למ"ד דאין ברירה:

תד"ה שלא. או שמא מיירי בפסח שנטמאו בעליו. נ"ל דר"ל שנטמאו גם בפסח שני וכסתם מתניתין דפסחים (צה) דאינו דוחה אה"ט כדדייק שם בגמרא:

תד"ה אשתכח. מה דקרי המהרש"א להא דבהמה שנמצאת ברייתא. ל"ד כי היא מתניתין בשקלים:

תד"ה אין. וא"ת כיון כו' דמשמע אפי' דיעבד ל"מ והא אמר בכ"ד כו'. כצ"ל:

בא"ד דקאמר התם אלא מאי דרבנן מחללין ואין מחללין מבע"ל. כנ"ל דצ"ל. ולפנינו ליתא שם לכל זה וע"ש: