רש"ש על קידושין · דף 31b

גמרא ואמר אין אין עד דמטא התם. כצ"ל:

שם גחין וסליקא לה. כצ"ל:

שם עברתו אמו מת אביו ילדתו כו'. כה"ג במגילה (יג):

שם אמר אי ידעי לא נפקי. עי' רש"א בח"א. ול"נ דר"ל אי ידעי דתיזל אבתרי ותמות בדרך לא נפקי מבבל. דחשש פן טורח הדרך או עזיבתו אותה גרמו מיתתה. ונ"ל דכן פי' ג"כ הראב"ד בפ"ו מהל' ממרים ה"י דר"א חזר בו ממה שהלך מאצלה ומוצל בזה מגמגום הר"ן והכ"מ עליו מעובדא דא דר"א:

שם הריני כפרת משכבו. עי' גה"ש. ואנכי מוסיף בסוכה (כ סע"א

רש"י (בסה"ע) לא יאמר נראין דברי פלוני. הטור ר"ס ר"מ כ"ע בשם הרמ"ה דזה א"צ דהיינו סותר א"ד. ול"נ מפני שמצינו שאין כח באמורא לחלוק על תנא. אבל כשמוצא תנא אפילו יחיד שרבים חולקים עליו יוכל להכריע כוותי' קמ"ל דכנגד אביו גם כזה אסור. והוא כעין תירוץ הב"י שם. ועוד נ"ל דסותר א"ד היינו שמדחה דבריו בקושיות להראות טעותו. אבל בלי סתירת דבריו רק שמציע דעתו וראיותיו אע"ג דממילא יסתרו דבריו שרי וזהו כשאר"י לקמן לאביו בלשון קושיא לסתור דבריו דמאי איריא כו' א"ל שמואל לא תימא לאבוך הכי כו'. וקמ"ל דלומר נראין דברי פלוני אסור:

תד"ה איסתייע. אך יש במדרש כו'. הוא בתנא דב"א רבא פ' למ"ד:

בא"ד כך בני קרח שהיו בלועים כו'. צ"ע דהא כתיב ובני קרח לא מתו. ובתנא דב"א שם הגי' לנכון ע"ש וכן לשון הריטב"א בשם הירושלמי מדוייק בזה אבל לא מצאתי בירושלמי שלפנינו: