תד"ה מתניתין (בסופו). דא"נ על כפירת ש"ק א"כ אין כאן קרבן. עי' ב"ק (ס"ד ב') ובב"מ (נ"ז ב') בתד"ה כי יתן דממעטינן קרקעות משבועה אף אם דרשינן ברבויי ומיעוטי ולא תליין זה בזה כלל (ולכן גם דבריהם בב"מ (ד' ב') בד"ה אין נשבעין הב' צ"ע) והראיה דהא בשה"פ חייב אפי' בנשבע מעצמו היכא שאינו מחוייב עפ"י ב"ד דכ"מ מתניתי דכולה פרקין וכן בשלהי מכילתין אמר לשואל כו' א"ל מה אתה סח כו' חייב ועתוי"ט מ"ב בפרקין ובב"ק (ק"ח) אמר לאחד מן השוק כו' וברש"י שם ד"ה או דלמא ואולי יש לחלק בין דברים שמחויבין עליהם שבועה לשאינם מחויבין בשום צד. ועי' לקמן (מ"ב ב') בתד"ה על דמ"ל שבועה ע"י גלגול. ועי' מש"כ בב"ק (ק"ג) בתד"ה הגוזל בס"ד:
קריאה במקור
רש"ש על שבועות · דף 37b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ccb0ed87571322e41801cab8c0acfb02c935f60ebef07c2aac399e895fda45d6