גמרא מיתיבי כו' בשלמא לאביי כו' אלא לרבא קשיא אמר לך רבא. תמיהני על לשון הרא"ש שכתב דאביי פריך מינה לרבא כו' ושני ליה רבא דמלשון הגמרא מוכח להדיא דלא אביי המקשה ולא רבא המתרץ אלא הכל מבני הישיבה:
קריאה במקור
רש"ש על שבועות · דף 20a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
גמ' שם כיום שמת בו פלוני. בנדרים הגי' רבו וע"ש בפי' הרא"ש וכן מלת אסור בסוף הברייתא ליתא שם:
רש"י ד"ה אם אתה אומר. והא אמרת איסר. כצ"ל בל"ו וכן לקמן בד"ה אא"א:
תד"ה איסר. שהרי מסתפק במתפיס בשבועה כו'. כצ"ל:
בא"ד ומפרש ר"ת כו'. שיאסר עצמו בלשון איסר. כצ"ל בל"ו:
בא"ד א"נ כו' ואם לאו כו' אלא אמר כו' זה כזה פטור. נ"ל דר"ל דאף נדר לא הוה ופטור מכלום משום דנדר הוא איסור חפצא והראשון לא נאסר אלא הוא אסר עצמו ממנו עי' בר"ן וזה דלא כהמהרש"א:
בא"ד ועי"ל כו' אם אתה אומר כו'. כצ"ל בל"ו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ccb0ed87571322e41801cab8c0acfb02c935f60ebef07c2aac399e895fda45d6