רש"ש על שבועות · דף 38b

גמרא אריו"ח לדברי רבי שמעון כו'. כצ"ל:

במשנה וההודאה בש"פ. עי' בר"ן שכתב ואכתי איכא למידק מודה במקצת דחייב רחמנא המ"ל דהא ה"ל הודה בקרקעות לכאורה אינו מובן דהרי כתב בתחלה על הא דר"ח קמייתא דמיירי שלא העידו שלא פרעו ולכן לא גבי מלקוחות דטענינן להו דלמא פרעי' והלכך לא מיקרי שעבוד קרקעות משמע דס"ל כהרמב"ן שהביא הרא"ש בס"פ דלעיל ע"ש וא"כ מודה במקצת נמי וצ"ל דלעולם לא ס"ל כהרמב"ן ובתחלה אינו מתרץ רק דלא מיקרי שעב"ק כיון דאינו גובה מלקוחות ואח"כ מקשה דמ"מ כיון דגובה מב"ח ה"ל הודה בקרקעות גופיה וזה היה יכול להקשות גם אהא דר"ח דעסיק ביה אלא דתפיס עיקרא דמילתא דמינה יליף ר"ח:

במשנה שם דינר זהב כו' אין לך כו' ופונדיון כו'. כצ"ל וכן הובא לקמן בגמרא (ר"ד מ') וברא"ש ובר"ן:

תד"ה לאתפושי. תימה כו' כשהוא מושבע מפי אחרים כו'. נראה דמושבע מפ"א שבדבריהם אינו על הכוונה שבמשנה ברפ"ד ופ"ה דחדא דביטוי א"ח מפ"א דדוקא עדות דכתיב בה ושמעה קול אלה ופקדון נמי דיליף מינה בתחטא תחטא אבל ביטוי אין לנו. שנית דשבועת הדיינין הוא נשבע בעצמו וכן אליעזר דילפינן מיניה כתיב וישם העבד כו' וישבע לו אלא כוונתם שאחרים תובעים אותו בזה דומה למה שפי' מהרש"ל בר"פ דלעיל דברי רש"י על מפי עצמו ע"ש גם נראה דמש"כ ופקדון כוונתם על חיוב הקרבן דומיא דעדות וביטוי אבל זה ודאי כשהדיינין משביעין אותו על הפקדון מודו דבעי נק"ח ודלא כהמהרש"א:

תד"ה האי. דת"ח לכתחלה בתפילין. ר"ל ואליעזר זקן ויושב בישיבה הוה כדאיתא בר"פ א"ל הממונה: