ויראה דנפקא מינה בין אלו שני הטעמים. ורבינו לא הכריע כמאן. לכן פסק בש"ע דלכתחלה יניח העירוב בעיו"ט ובדיעבד יצא. אך ברמזים מסיק דרשאי לערב על יו"ט אחרון. והיינו משום דקים ליה כרב אשי שהוא בתראה. ובכלבו בשם רבינו נתנאל אומר דאין לשנות מנהג לערב עיו"ט בלא ראיה ברורה ואין לנו אלא לשון משנתינו עושה אדם תבשיל מעיו"ט וסומך עליו לשבת וגם הברייתות והגמרא כך הוא. וגם אין כבוד בתבשיל שכבר עברה צורתו. ואין שייך בתבשיל זכרהו מאחר שבא להשכיחו. ומהרש"ל כתב עליו שכן עיקר דלא כפסק ש"ע ויש נ"מ בין אלו שני עעמים כפי מה שכתב האגודה דסמך רבינו שמואל על הא דרבא פעם א' דשכח ולא עירב עד יום שני והניח ע"ת ביו"ט כי התלמודא פריך לרבא אפילו ביו"ט נמי. ומשני שמא יפשע והיכא דשכח ליכא למיחש:
קריאה במקור
קרבן נתנאל על ביצה · סימן 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הכל מודים דבעצרת בעינן נמי לכם. ואין לדקדק מדקאמר הכל מודים ש"מ דהלכה כר"א אלא כך שיטת התלמוד לומר הכל מודים בזה כמו במתני' ושוין בדג וביצה שעליו. והסמ"ג כמו כן הביא הך סוגיא וכתב שאין הלכה כר"א. ונ"מ אף למי שהוא עושה כחומרי ב"ש מ"מ בעצרת ובפורים אין להחמיר ע"כ יש לגעור בש"ץ אם בא להאריך בניגונים בשבתות וי"ט יותר מחצות:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 489e5b244a44a4f446f7144234a94ed3de7feedab5df69bb83d38bd05928a03c