בשזורים. ופרכינן תו בגמ' שזורים נמי נימא אדעתא דשפתיה דגלימא עייפינהו פרש"י דשיפתא דגלימא שכן דרך להסך שזורים בשפתו שהוא גדיל ונקרא בלע"ז צימוש"י והחוטים נקראים אורי"ל ע"כ ומשנינן במופסקים דכולי האי ודאי לא טרחי אינשי פירש"י לא טרח לחזור ולקשרם ולהסך אותם וז"ל הראב"ד מופסקים בענין שצריך לציצית וכתבו התוספות וא"ת ואע"ג דלציצית נעשו אמאי הא אמר בפרק התכלת דאין תכלת נקחים אלא מן המומחה שיודע שטעימה פסולה (ומייתי לה רבינו לעיל סימן ט"ו) אבל מי שאינו מומחה לא דאיכא למיחש לטעימה וי"ל דכשמצאן שזורין ומופסקים שאנו יודעים שלצורך ציצית נפסקו יש לתלות דמן המומחה נפלו דכשאינו מומחה אינו רגיל להתעסק בדבר שידע שלא יקנו ממנו ואפילו לעצמו אין רגיל לעשות כיון שיודע בעצמו שאינו בקי בהלכות צביעה ע"כ:
קריאה במקור
מעדני יום טוב על מנחות · עשיית ציצית
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
דהא אמר שמואל. בפ' התכלת לעיל סי' י"ד מייתי לה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9ba16702631a8156222ee311fb89c931a48a77bd041c33f32b4eac802dc39d30