1כתב יד א
תנינן חלה בין ראשון לשני. פי' והכא בעיסה היה צריך להפריש אף קודם לראשון דהא בחלה כתיב ראשית ואסור לזר האוכלה במיתה ואמאי מפריש ראשון תחלה:
2חלה אין בה משום בל תאחר. פי' אפי' מאחר לה אין בכך כלום ולפיכך מותר להקדים ראשון:
3אין משנה אמורה על הסדר. פי' ובאמת צריך להפריש החלה תחילה:
4ומקשי ולא בדמאי אנן קיימין. פי' דהא הכא איירי בדמאי:
5ולא כן א"ר בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מותר להקדים שני לראשון בדמאי. פי' וא"כ האיך מוכח מהכא שאין בחלה משום בל תאחר אף בודאי דילמא דוקא בדמאי דמותר להקדים אף שני לראשון:
6ה"ג לא כן א"ר בא בריה דר"ח בר בא בשם ר"י מותר להקדים שני לראשון בדמאי והכא בדמאי אנן קיימין:
7ומשני לא בדא אלא בדא דתני ר' חייא אף בודאי עליה ר' יונה בשם ר' זעירא כו'. פי' מניה מוכיח רבי זעירא שפיר שאין בחלה משום בל תאחר:
8ור' יוסי אמר שאין משנה אמורה על הסדר אלא תקדים חלה לראשון. פי' באמת הוא מקדים חלה תחלה:
9כאן צ"ל ר' מתני' אומר בדין היה כו'. פי' דבאמת צריך להפריש ראשון קודם החלה אף שבדין היה שמפריש החלה תחילה כדפרישית מש"ה צריך להפריש ראשון תחילה כדמפרש. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן. פי' שהחיוב של מעשר ראשון בא כשהיה בגורן אבל חלה לא נתחייבה עד שנעשה עיסה:
10וכתיב בה ראשית. פי' שבראשון יש תרומת מעשר שנקראת תרומה ובתרומה כתיב ראשית ולכך בדין שיפרישו קודם לחלה:
11ומקשי והרי שני קדמה לגורן. פי' ואמאי אינו מפריש אפי' שני קודם חלה:
12ומשני שני אע"פ שקדמה לגורן אין כתיב בו ראשית. פי' אין בו דבר שיהא נקרא ראשית:
13ועליה מקשי מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כו'. פי' דכיון שהדין הוא שיקדים המעשר לחלה א"כ לא יהא המעשרות חייבין בחלה:
14ומשני לא שכל הקודם את חבירו כו'. פי' אע"פ שהוא קודם לחבירו אפ"ה חבירו דהיינו הקודם מתחייב בו פי' אפי' במאוחר ושניהם חייבין זה בזה:
15ומייתי ראיה ולמה קדמה ראשון עד א"ר מתני' מיותר:
16א"ר מתניה צ"ל ר' מתני' אומר:
17מן ר' מתני' ועד מתני' צ"ל למעלה קודם מעתה תהא חלה כו':
18כתב יד ב
זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר. דהא בחלה כתיב ראשית עריסותיכם והכא בעיסה היה ראוי להקדים חלה לראשון ואשמעינן מתני' אף אם מקדים ראשון אין בכך כלום:
19ולא כן א"ר בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מותר להקדים שני לראשון בדמאי וא"כ איך תידוק ממתני' דאיירי בדמאי שאף בודאי אין בחלה משום בל תאחר:
20לא בדא אלא בדא דתני ר"ח אף בודאי כו'. מיניה מוכיח שפיר שאין בחלה משום בל תאחר:
21מעתה תהא חלה חייבת במעשר. היינו לפי גירסתו דקגריס לה האי מעתה אחרי שמסקינן שבדין הוא שיקדים המעשר לחלה וא"כ לא יהיו המעשרות חייבים בחלה:
22לא שכל הקודם את חבירו משני אע"פ שהוא קודם לחבירו. חבירו הקודם מתחייב אפי' במאוחר ושניהם מתחייבין זה בזה:
23ותני כן העושה עיסה כו'. מייתי ראיה דשניהם חייבין זה בזה:
24תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ואע"ג דמדומע פטורה מן החלה וכ"ש תרומה זה אינו אלא כשקרא עליה שם תרומה עד שלא גלגלה ולא נתחייבה בחלה. אבל אחר הגלגול מיד כשנתחייב בחלה ואח"כ קרא עליה שם תרומה אינו מוציאו מידי חיוב חלה: