ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 5 · הלכה 3 · Segment 3

כתב יד א
ולא אצלו היא נטבלת. פי' אצל הנתתום או הפריש על הכל או לא הפריש כלל שהרי הוא גיבל עיסתו:

ומשני אלא בשואל שאור לעשות עיסתו. פי' דחיישינן שמא שאל שאור שכבר הופרש עליה חלה ועשה בה מקצת עיסה:

ומקשי אפי' כן לא אצלו הוא טובלו. פי' שהרי גילגל העיסה אצלו אחר שנתן בה השאור וממ"נ יכול להפריש מא' על הכל דאם לא הפריש הוא אף שהפריש על השאור הרי הוא טבל כשנתערב בעיסת טבל ואם הפריש הוא מסתמא הפריש אף על השאור שהרי הפריש אחר גלגול שכבר השאור בתוכו:

ומשני אלא בשאל ככר למלאות תנורו. פי' דחיישינן שמא שאל ככר:

ותיבת טמא מיותר כאן והטועה דגרס טמא מחמת דאמרינן לקמן לא כר' יותנן דאמר כאן בעושה בטומאה משמע ליה דמאן דמוקי הכא בעושה בטומאה חייש שמא שאל שאור או ככר טמא ובאמת הוא ט"ס והא דאמר לקמן לא כר"י דמשמע דמעיקרא הוי מוקי כר' יוחנן היינו לפי דלמאן דמוקי בעושה בטהרה ודאי לא הוה חייש כלל לשמא שאל שאור או ככר מעם הארץ דהא הוי חייש לשמא הן טמאין:

ומקשי ואם כשואל ככר למלאות תנורו. פי' ואם אתה חושש לשמא שאל ככר למלאות כו':

העשר מכל ככר. ור' יהודה אינו אוסר אלא משל היום על של אמש אבל משל היום מותר להפריש מזה על זה:

ומשני לא כר"י דאמר מתירה כדי ליתן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים והיינו כשהיא נראית מבחוץ יבשה אז מהפך אותה כדי שתהא נראית לחה אבל לא כשהן לחות עדיין ולכך מחלק בין לחה ליבשה אבל לכ"ע אין דרכה ליתור מעצמה כו':

כתב יד ב
לא אצלו היא נגבלת. הלא הנחתום הוא מגבל העסה אם הוא מפריש הרי הפריש על הכל ואם אינו מפריש הרי לא הפריש כלל. ומשני אלא בשואל שאור לעשות עיסתו וחיישינן שמא שאל שאור מחבר שהפריש עליה חלה ועשה בה מקצת עיסה:

אפי' כן לא אצלו היא נטבלת. אף אם הופרש על השאור ה"ה טבל כשנתערב בעיסת טבל שהרי מפריש אחר הגלגול שכבר השאור בתוכו:

ומשני אלא בשואל ככר כו'. וחיישינן שמא שאל ככר:

בשואל ככר טמא תיבת טמא מיותר. מחמת דאמרינן לקמן לא כר' יוחנן כו'. [אמר יעקב משה המסדר דעו ההעתקה שלפני כתוב השאיר רווח בין תיבת מיותר לבין תיבת מחמת להורות כי החסיר איזה תיבות כדרכו בכמה מקומות. ולענ"ד דכצ"ל תיבת טמא מיותר ומי שגרס תיבת טמא הוא מחמת דאמרינן לקמן לא כר"י דאמר כאן בעושה בטומאה משמע ליה דמאן דמוקי הכי בעושה בטומאה חייש שמא שאל שאור או ככר טמא ובאמת הוא ט"ס והא דאמר לא כר' יוחנן לפי מאן דמוקי בעושה בטהרה וודאי לא הוי חיישינן לשמא שאל שאור או ככר מע"ה דהא הוי חייש לשמא טמאין הם עכ"ל]:

מעשר מכל ככר וככר. פריך הא ר' יהודא אינו אוסר אלא משל אמש על של היום ואם אתה חושש לשמא שאל ככר א"כ ראוי לעשר מכל ככר וככר:

ומשני אלא לא כר' יוחנן כו'. דלדידיה מתני' דהכא בעושה בטומאה:

אלא כר' אליעזר כו':

בפלטר היא מתניתא. האי ר"ש אוסר בת"מ כו'. קאי אמתני' דפלטר והפלטר אינו מגבל עיסות אלא לוקח מן נחתום ור"מ חייש שמא קנה משני נחתומין כיון שהדפוסים מחולקין ורי"א כיון דשניהם של היום מסתמא לקח מנחתום א' ועליה קאמר ר'ש אוסר בתרומת מעשר משום שיש בו ב' חששות לאיסור שמא לקח משני נחתומין ונם שמא נחתום אחד לקח משני בני אדם מה שאין כן לגבי חלה שנגבל אצל נחתום אין כאן אלא חששא אחד לכן מתיר בחלה להפריש מזה על זה:

העושה בטומאה קיימינן. הא דמקשי לעיל לא אצלו היא נטבלת ומסיק דלא כר' יוחנן דאסר כאן בעושה בטומאה והוא מתרץ לה לכולם נוכל לומר דאיירי בעושה בטומאה ואצלו היא טובלת ולא קשיא אמתי פליג ר' יהודא דבאמת אף ר' יהודה מודי בה ותני כן ר' יהודה ור"ש אוסריו כו':

מאי בינייהו. כלומר ואי קשיא אם ר"י אוסר ור"ש אוסר מה ביניהון ומפרש דמפריש מן התנור כל התנור ביניהון דלר"ש אינו מפריש ולר' יהודא מפריש: