ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 5

כתב יד א
ולא נמצא עושה תקלה לבאין אחריו. פירש שמא יקח אחר ויעשר מזה על חבירו ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב:

ומשני עושה אותן צבור לפניו. פירוש שהוא עושה אותן הפירות כרי בפ"ע ויכיר מי שיקח ולא יפריש מזה על חבירו:

ומקשי ויקבע אותן לתוך פירותיו. פי' אמאי צריך לעשות צבור לפניו יערב עם פירותיו של ע"ה ולא ניחוש לתקלה כדמייתי ולא כן תני כו' אי נמי אמאי צריך ליקת ממנו אגודה ויעשר עליהן ויקבע אותן המעשרות לתוך פירותיו שבביתו. ולא כן תני קובע אדם מעשרותיו של חבירו לתוך פירותיו פי' אם מכר דמאי לאחד מהן ושכח לתקן רץ אחריו ומגיעו ואם אינו יכול להגיעו קובע המעשרות לתוך פירותיו אלמא שמותר לקבוע המעשרות לתוך פירותיו אף שאינו מן המוקף ולא חייש נמי לתקלה כדפרי':

ומשני תקנו בלוקח כו':

כתב יד ב
עושה אותן צבור בפ"ע. משני כיון שעושה כרי בפני עצמו מכיר הלוקח ולא יפריש ממנו על חבירו:

ויקבע אותן לתוך פירותיו מקשה אמאי צריך לעשות צבור לפניו יערב עם פירותיו של המוכר ולא חיישינן לתקלה כדמייתי ולא כן תני כו':

א"נ ה"פ אמאי צריך ליתן דמי אחד מהן ומתקן יקבע אותן המעשרות לתוך פירותיו שבביתו ולא חיישינן לתקלה כדמייתי ולא כן תני:

קובע אדם מעשרותיו של חבירו כו'. היינו אם מכר דמאי ושכח לתקן רץ אחריו ומגיעו ואם אינו יכול להגיעו קובע המעשרות לתוך פירותיו אלמא שמותר לקבוע מעשרות בתוך פירותיו אף שאינו מן המוקף וגם לא חייש לתקלה: