כתב יד א ה"ג אמר לו המעשרות שלי פחתו או הותירו שלך. פי' שהכהן התנה עם ישראל שיתן לו המעשרות ופחת או הותיר לישראל בעד טרחתו לפיכך מותר שאין הכהן עושה לו מאומה בעד המעשר שנותן לו ואין בזה משום מסייע בבית הגרנות וגם משום ריבית אין בו כיון שאין הישראל יכול ליקח מעות ליתן לאיזה כהן שירצה שהרי טובת הנאה אסור לישראל לפיכך אין בזה משום ריבית:
ומשום בזיון קדשים פי' מה שנושא ונותן במעשרות ולא דמי למאי דאמרינן לעיל כשהכהן נוטל המעשרות שאין בזה משום ריבית דהתם שהישראל נותן לכהן דאין זה נחשב דמים כלל לכהן אבל כשהכהן נותן לישראל דהוי אצלו כשאר דמים לפיכך הוי ריבית כשמרויח לו:
כתב יד ב ה"ג והמעשרות שלי מותר. דהא הכהן אינו עושה מאומה לישראל בשביל המעשרות שנותן לו ואין בזה משום כהן המסייע כו' וגם אין בזה משום רבית דהא הישראל אינו רשאי ליקח מעות כדי ליתן לאיזה כהן שהרי טובת הנאה אסור לישראל:
כאן במרויח לו. הזמן שאינו נותן לו מיד ונמצא בשכר כמתנת מעות נותן לו המעשרות והוי רבית אבל מישראל לכהן והכהן נוטל המעשרות לא הוי רבית דאין זה נחשב דמים לכהן: