כתב יד א
מליהון דרבנן דאמרין כן. פי' דדבילה מותר בקסרין כדמפרש:
מליהון דרבנן דאמרין כן. פי' דדבילה מותר בקסרין כדמפרש:
קריאה במקור
ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ולא פרשתינון דבילה. פי' דלא תני דבילה בהדי אותן המינין האסורין:
ומשני בגין דתניתא. פי' במתני' ולכך לא צריך למתני הכא. ומקשי והא תנינן אורז וכמון. פי' במתני' ואפ"ה תני הכא בהדי מינין האסורין וא"כ קשה אמאי לא תני דבילה נמי אלא ודאי שהיא מותרת וה"ג הוי שריא היא:
ישראל משמטין. פי' ומסתמא עשו בפירותיהן כדין ואין בהן איסור שביעית:
בשאר שני שבוע דמאי דישראל דמאי. פי' חייב דמאי ופירות כותים נמי חייבים במעשר וישראל וכותים רבו על גוים דאין פטורין אלא פירות גוים אע"ג דפירות כותים הן ודאי לענין שלא יהא מפריש עצמו ודאי אמרינן להיפך ישראל וגוים רבו על כותים:
וה"ג דישראל דמאי וכותים חייבין וגוים פטורים וישראל וכותים רבו על גוים:
עד היכן. פי' יהא אותן המינין אסורין:
ומפרש פונדקא כו'. כולן שם מקומות הן:
וצירין כקסרין כצ"ל:
כתב יד ב
הוי שריה היא. מדלא תני דבילה נמי בהדי ההיא ש"מ דס"ל דדבילה מותר:
הוי שריה היא. מדלא תני דבילה נמי בהדי ההיא ש"מ דס"ל דדבילה מותר:
בשאר שני שבוע דמאי. מפרש אמאי חייב דמאי משום דישראל מתקנין דמאי כלומר מחויבין לתקן עכ"פ דמאי. וכותים נמי חייבים אפי' בודאי וישראל וכותים רבים על גוים ה"ה דחייבין להפריש ולא בעינן להפריש ודאי משום כותים דהא ישראל וגוים ששניהם לא בעי להפריש ודאי הם רבים על הכותים לכן לא בעינן להפריש אלא דמאי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 44913275f4cc71258fcdd61252f1a3f1a50ba39edc2e6274786b0f24e6a29819