כתב יד א וע"ז מקשי כיון דשניהם אמרו מפריש מה ביניהון: ורצה לחלק דפליגי אם נוטל דמים מן השבט: ומקשי דהא אפי' לרבנן דסברי שהוא ודאי אינו אלא מספק ומסתמא לא עדיף מתרומת ח"ל דנוטל כו':
ומשני דילמא על עיקר טבלו של גוי כו'. פי' דפליג ר"ש ארבנן במקום אחר וסבר דיש קנין וטבלו של גוי פטור מן המעשר ע"ז אמר דמודה ר"ש שהוא מפריש מהלכה ובהא איכא למימר שפיר דנ"מ אם נוטל דמים מן השבט או לא. או לענין דינא פליגי אי דאורייתא אי דרבנן ונ"מ לענין ספק אבל במתני' ליכא למימר דנ"מ לענין ספק דהא אף רבנן לא מחייבי אלא משום ספק וא"כ כשנולד ספק הוי ספק ספיקא וס"ס בדאורייתא כמו ספק בדרבנן:
דלמא על עיקר טבלו כו'. דפליג ר"ש ורבנן כדלקמן דיש קנין לגוי וטבלו פטור ועליה אמר דמודה ר"ש כו' דבהא שפיר איכא למימר דנ"מ אם נוטל דמים מן השבט או לענין דינא פליגי ונ"מ לענין ספק. אבל במתני' ליכא למימר דנ"מ לענין ספק.דהא אף רבנן לא מחייבי אלא משום ספק וכשנולד עוד ספק הוי ספק ספיקא וספק ספיקא בדאורייתא הוי כמו ספק בדרבנן: