ואם רצה הבעל לקיימה מבעיא התם אם יכול לקיימה ואם לאו ולא אפשיט ולא כייפינן ליה להוציא ומיהו מצוה לגרשה כך כתב הראב"ד ז"ל:
כתב מיי' ומ"מ לא אבדה כתובתה אא"כ יש עדים שהתרה בה תחלה ועברה על התראתו ואם אין עדים תשבע שהוא כדבריה ואם רצה לקיים אותה אח"כ אין כופין אותו להוציאה ומ"מ מצוה עליו שיוציאנה כתב מיי' אע"פ שלא הוציאה אין לה כתובה שכתובה תקנת חכמים היא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות אבל הפרוצות אין להן תקנה אלא תהא קלה בעיניו עברה בינה לבינו וידע שהיא עוברת על דת והתרה בה בלא עדים וחזרה ועברה הוא טוען שעברה והיא טוענת שלא עברה או לא התרה כי אם רצה להוציאה יתן כתובה אחר שתשבע שלא עברה אחר ההתראה שאם תודה שעברה אחר ההתראה אין לה כלום ע"כ:
לשון ריא"ז
וכל אלו הנשים צריכות התראה בפני עדים להפסידה כתובתה כמו שמבואר במס' סוטה ונראה בעיני שאין צורך להתרות בהן ולהודיען שמפסידות כתובתן אלא אפי' אם התרו שלא ינהגו כמנהגות הרעות הללו והן מחזיקות ברשען יוצאות בלא כתובה ובלא תוספת כמבואר בק"ה:
מעשה בא ליד מהר"ם ז"ל בראובן שהביא עדים שעברה על החרם אחר שהתרה בה והיא גם היא הביאה עדים שגם הוא עבר על החרם ופסק שאינו יכול להוציאה בלא כתובה דטעמא מאי אמור רבנן נודרת ואינה מקיימת יוצאה בלא כתובה דמצי למימר אין אשה אלא לבנים ובעון נדרים בנים מתים וכיון שגם הוא עובר חרמות ההוא גברא לא בעי בני ואין טענתו טענה אבל עדים המעידים על האשה שעוברת על שאר דת משה ויהודית אע"פ שהוא עובר חרמות החשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה ויכול להוציא בלא כתובה בעל כרחה:
כתב מיי' ומ"מ לא אבדה כתובתה אא"כ יש עדים שהתרה בה תחלה ועברה על התראתו ואם אין עדים תשבע שהוא כדבריה ואם רצה לקיים אותה אח"כ אין כופין אותו להוציאה ומ"מ מצוה עליו שיוציאנה כתב מיי' אע"פ שלא הוציאה אין לה כתובה שכתובה תקנת חכמים היא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות אבל הפרוצות אין להן תקנה אלא תהא קלה בעיניו עברה בינה לבינו וידע שהיא עוברת על דת והתרה בה בלא עדים וחזרה ועברה הוא טוען שעברה והיא טוענת שלא עברה או לא התרה כי אם רצה להוציאה יתן כתובה אחר שתשבע שלא עברה אחר ההתראה שאם תודה שעברה אחר ההתראה אין לה כלום ע"כ:
לשון ריא"ז
וכל אלו הנשים צריכות התראה בפני עדים להפסידה כתובתה כמו שמבואר במס' סוטה ונראה בעיני שאין צורך להתרות בהן ולהודיען שמפסידות כתובתן אלא אפי' אם התרו שלא ינהגו כמנהגות הרעות הללו והן מחזיקות ברשען יוצאות בלא כתובה ובלא תוספת כמבואר בק"ה:
מעשה בא ליד מהר"ם ז"ל בראובן שהביא עדים שעברה על החרם אחר שהתרה בה והיא גם היא הביאה עדים שגם הוא עבר על החרם ופסק שאינו יכול להוציאה בלא כתובה דטעמא מאי אמור רבנן נודרת ואינה מקיימת יוצאה בלא כתובה דמצי למימר אין אשה אלא לבנים ובעון נדרים בנים מתים וכיון שגם הוא עובר חרמות ההוא גברא לא בעי בני ואין טענתו טענה אבל עדים המעידים על האשה שעוברת על שאר דת משה ויהודית אע"פ שהוא עובר חרמות החשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה ויכול להוציא בלא כתובה בעל כרחה: