לשון ריא"ז ואפי' כשהיא נדה או מולה שאינה ראויה לתשמיש מכריזין עליה והוא שהתחיל המרד כשהיתה ראויה לתשמיש וכן ארוסה שהגיע זמנה לינשא ומרדה בו מכריזין עליה כמ"ש ומאבדת כל כתובתה כדברי מז"ה ול"נ שאין לשומרת יבם דין מורדת ואינה מפסדת כתובתה לפי שבזמן הזה מצות חליצה קודמת כמבואר בקונט' הראיות:
כתב סמ"ג כלל הדבר לדברי ר"ת במורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה מכריזין ד' שבתות ונמלכים בה פעמים פעם אחת קודם הכרזה ופעם אחת לאחר הכרזה ובמורדת דמאיס עלי לא הוא ולא כתובתו בעינא משהינן לה י"ב חדש ואחרי כן תצא בלא כתובה והפסידה בלאותיה אם תפסן הבעל ובכל מה שכתב לה בעל אם תפסה מוציאין מידה לפי דין התלמוד ומיי' כתב דהכרזת מורדת היא בכל יום: לשון ריא"ז ופעמים שולחין ב"ד ומתרין בה אח' קודם הכרזה וא' לאחר הכרזה ואם לא חזרה בה יוצאת בלא כתובה ומאבדת מנה מאתים ותוספת וכל מה שכלה ואבד מנכסי נדוניא ומה שנמצא בעין מנכסי נדונייתא מה שתפסה אין מוציאין מידה ומה שלא תפסה אין נותנין לה (מנכסי מלוג) כלום אע"פ שמאבדת האשה בד' שבתות כמו שביארנו מלמדין את הבעל שלא יתן גט אלא ישהה הגט עד י"ב חודש למרדה אולי תחזור בה ויתרצה הוא עמה לפי חפצו או ימחול לה על מרדה כשתחזור בה או יכתוב לה כתובה מנה שכבר אבדה כתובתה הראשונה במרדה כמבואר בקונטרס הראיות: