וכתב מיי' שהבעל צריך שישבע שבועה דאוריית' והרא"ש כתב שאינו נשבע אלא היסת: לשון ריא"ז היא אומרת בתולה נשאתני וכתובתי מאתים והוא אומר אלמנה נשאתיך וכתובתך מנה או שטוענים לה היורשים שמא אלמנה נשאך אבינו הואיל ואין ראיה בידה אינה גובה אלא מנה ונשבע הבעל שבועת היסת על השאר:
וכתב הרא"ש י"א שביום ראשון מותר להסתכל בה שהוא עיקר החיבוב כדי לחבבה על בעלה וליתא אפי' שעה אחת אסור להסתכל בה אבל מותר להסתכל בתכשיטים שעליה או בפריעת שערה:
כתב הרא"ש י"מ דהאי דקאמר מבטלין ת"ת ר"ל רשאין לבטל ומביאין ראיה מההיא דמגילה דאמר מת מצוה עדיף מת"ת אבל מת אחר לא ומההיא דר' יהודה בן אילעאי שהיה מבטל ת"ת להוצאת המת ואי כל אדם חייב בכך מאי רבותיה ומההיא דירושלמי פרק בתרא דכלאים אין מדקדקין לא במת ולא בכלאים בבית המדרש ומיהו לישנא דתלמודא דאמר דנטילתה כנתינתה מורה על דרך חובה וכו' ע"ש ומייתי ירושלמי דפ' אלו עוברין דנמנו בעליית בית חורון התלמוד קודם למעשה הדא דתימא בשיש שם מי שיעשה מעשה אבל אין שם מי שיעשה מעשה המעשה קודם התלמוד:
כתב רב אחאי ממילא שמעינן דלמאן דלא קרי ולא תני אין מבטלין עליו אם יש מתעסקין בקבורתו: ובאשה יש מפרשין דדינה כמאן דלא קרי ותני: וי"מ כיון שאינה מצווה לקרות אין לזלזולי בה מפני חסרון קריאה כיון שלא מצווה ומשגחת על לימוד בעלה ובניה ראויה לכבדה כמאן דקרי ותני: עיין פ' אלו מגלחין ועי' בפ' בני העיר: