שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ראש השנה · פרק 1 · הלכה 4 · Integer 3

אנא עריב לאילין דאזלין לנמורין דלית חד מנהון מיית מי אזל. — פי' דאיתא בכתובות פ"ב ה"ז "עד מקום ששלוחי החדש מגיעין עד נמרין" והנה המקום "נמרין" נקרא בתורה (במדבר ל"ב ג') "נמרה" והיא בעבר הירדן למזרח א"י (וכן תרגם אונקלום שם "נמרין") והיא גבול א"י שהחזיקו בה עולי בבל (שביעית פ"ו ה"א דף ל"ו ע"ג), וכבר בימי ראשוני האחרונים לא עברו שלוחי החדש במזרח א"י מנמרין והלאה כמו שאמר ריב"ל כאן אנא עריב לאילין דאזלין לנמורין כו' כי אלה שישבו מנמרין והלאה לא ידעו זמן קביעת החדש ואפשר שיעברו אלול בא"י והם לא ידעו ונמצאו אוכלין ושותין ביוה"כ, ואף שהיה קשה להם לבוא לנמרין כדי להוודע מתי קבעו ב"ד את החדש צוה להם ריב"ל שישתדלו לבוא כי שלוחי מצוה אינן ניזוקין. ולפי מה שנתבאר ששלוחי החדש לא היו הולכין הלאה מנמרין בימי האמוראים הראשונים ממילא מובן שבסוריא שהיא למזרח א"י רחוק הרבה מנמרין היו מוכרחים לעשות שני ימים טובים והוא מה שאמר ר' יוחנן בעירובין סופ"ג מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא כו'; ואף שלפי הזמן שהיו השלוחין מהלכין ולפי המרחק היו יכולין להגיע עד יו"ט ברוב ערי סוריא כ"ש הרמב"ם בפ"ה ה"י מקידוש החדש, נראה שבאותו זמן של האמוראים הראשונים היו הגוים יושבי סוריא מונעים את שלוחי החדש מא"י לעבור ביניהם או שהיתה אז שעת חירום או מסיבה אחרת וכעין שכתב הרמב"ם שם שם ה"ט וכל זה נתחדש בימי האמוראים כמו שנתבאר. אבל בימי רבי מסדר המשנה היו השלוחים הולכין גם לסוריא בלי שום עיכוב וכדתנן בפרקין מ"ה שבהן השלוחין יוצאין לסוריא ע"כ, ואח"כ בימי ריב"ל ור' יוחנן פסקו מלילך לסוריא מהטעם שנתבאר. והא דאיתא בבבלי כ"א א' "מכריז ר' יוחנן כל היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי" א"א שיהיה זה לצד מזרח א"י שכבר הוכחנו שלא היו הולכין מנמרין והלאה אף שלפי הזמן היו יכולים לילך גם לסוריא אלא שמקומות כאלו היו לצד צפון ודרום של א"י.