שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ראש השנה · פרק 4 · הלכה 10 · Integer 4

אית תניי תני הולך לו אצל התוקע אית תניי תני אצל המברך מ"ד כו'. — צ"ל: אית תניי תני אצל המברך מה (פי' לשון שאלה היא) מ"ד הולך לו אצל התוקע כו' בשם ריב"ל במקום אחד תוקעין ובמקום אחד מברכין הולך לו אצל מברך ואינו הולך לו אצל תוקע למה שהכל יודעין לתקוע ואין הכל יודעין לברך דבר אחר אדם מוציא ידי חבירו בתקיעה ואין אדם מוציא ידי חבירו בברכה (פי' ריב"ל מיירי בשיש ביום כדי לתקוע לכן ס"ל שיותר טוב שילך תחלה אצל מברך שאם ילך תחלה אצל תוקע שמא לא ימצא אח"כ מי שיברך לו שאין הכל יודעין לברך ואף זה שיודע לברך אם כבר בירך לעצמו אינו יכול להוציא עוד ידי חבירו בברכה אבל אם ילך אצל מברך תחלה ימצא אח"כ מי שיודע לתקוע ואף אם כבר תקע לעצמו יכול לחזור ולתקוע להוציא ידי חבירו וס"ד דריב"ל ס"ל דהברייתות אינן חולקות אחת על חברתה) פתר לה כמ"ד הולך לו אצל המברך (פי' דהכי ס"ל לריב"ל אבל מ"ד הולך לו אצל התוקע סבר דאפי' יש ביום כדי לתקוע ילך אצל תוקע מפני שתקיעה היא מן התורה) והיידא אמרה דא יו"ט של רה"ש שחל להיות בשבת כו' הולך לו אצל מברך ואינו הולך אצל תוקע יו"ט של רה"ש שחל להיות בשבת לא כמי שאין ביום כדי לתקוע (פי' מאחר שאין תוקעין אלא באותה עיר שיש בה ב"ד ואפי' יצאו ב"ד ממקום ישיבתן לא היו תוקעין עוד כדלעיל ה"ב) כו'.