ביומוי דר' אבהו אתון בעיי מימר גואלינו כו'. — פי' שהיה מנהג אצלן שלא לומר מפורש "נתקדש החדש" אלא לומר איזה דבר לרמז וסימן ע"ז; והטעם דבשעת השמד אחר חורבן ביתר היו יריאין לומר נתקדש החדש ותקנו לומר רמז וסימן, ואע"פ שבטל השמד המנהג לא בטל (כדאיתא בכתובות פ"א ה"ה). ולפעמים אמרו לסימן "גואלינו" כמו שהירח מתכסה וחוזר ונגלה ומאיר כן הן ישראל שנמשלו לירח שנתכסה כשהן בגלות בין האומות וסופן להגאל במהרה בימינו והלכו גוים לאורם, ופעמים אמרו לסימן "דוד מלך ישראל חי וקיים" (בבלי כ"ה א') שמלכות בית דוד נמשלה ג"כ לירח כדכתיב (תהלים פ"ט ל"ח) כירח יכון עולם, וע' מ"ש בסנהדרין פ"א ה"ב דף ל"ח ע"ג.
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ראש השנה · פרק 3 · הלכה 1 · Integer 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2f9b8e7cfba66233ef6cf0e4a316701afc36400058e4570f3bca3cff2a58db78