משנה
של בית רבן גמליאל (הזקן, ראש בית הדין הפרושי בירושלים בתקופה שלפני החורבן) – האיש מביתו של רבן גמליאל שהיה מביא את שקלו של רבן גמליאל, היה נכנס – ללשכה, ביום שהתורם בא לתרום אותה, ושקלו בין אצבעותיו – להראות שנכנס לשקול, כדי שלא יחשדוהו שנכנס לגנוב מן הלשכה (תלמיד רשב"ש), וזורקו לפני התורם – הוא לא היה נותן את השקל לשופר שבלשכה, אלא היה זורק את השקל מבין אצבעותיו לפני התורם, כדי שיכניסו התורם לתוך הקופה, והתורם מתכוין ודוחפו לקופה – כדי שיהיה השקל בתרומת הלשכה ויביאו ממנו קורבנות ציבור, ולא ישתייר בלשכה ויבוא לשיירי הלשכה שהוצאו לצרכים אחרים ולא לקורבנות ציבור.
אין התורם תורם עד שהוא אומר להן – לאלו העומדים מחוץ ללשכה: "אתרום?" – האתרום? והן אומרים לו: "תרום! תרום! תרום!" - שלש(ה) פעמים – כדי לחזק את הדבר ולפרסמו.
הנוסח בכמה כתבי יד של המשנה: "והן אומרים לו: תרום! תרום! - שלשה פעמים". ופירוש הדברים, שהתורם אומר: "אתרום?", והם אומרים לו: "תרום! תרום!", ואחר כך התורם חוזר ואומר: "אתרום?", והם אומרים לו: "תרום! תרום!", וכן בפעם השלישית.
מעמד תרומת הלשכה דומה למעמד קצירת העומר. גם שם הקוצר שואל: "אקצור?", והם אומרים לו: "קצור!", "אקצור?", והם אומרים לו: "קצור!" שלוש פעמים (משנה מנחות י,ג). לפי דברי המשנה שם נקבעו כללי המעמד הציבורי כדי להוציא מליבם של הצדוקים ולהדגיש את ההכרעה כדעת הפרושים. גם מעמד תרומת הלשכה היה שלא לרצון הצדוקים (הם תבעו שקורבנות הציבור ימומנו מתרומות פרטיות), והפרושים קבעו את כללי המעמד כדי להוציא מליבם של הצדוקים ("משנת ארץ ישראל", מסכת שקלים, עמוד 124).
• • •
משנה
תרם – התורם את הלשכה, את הראשונה – התרומה הראשונה בפרס הפסח, וחיפה בקטבליות (מקור המילה ביוונית) – כיסה את השקלים שנשארו בלשכה במצעים של עור, כדי שיניחו עליהם את השקלים שיגיעו אחרי התרומה הראשונה ולא יתערבו בשיריים, השנייה – תרם את התרומה השנייה בפרס העצרת מן השקלים שעל הקטבליות, וחיפה בקבטליות (צריך לומר: 'בקטבליות') – חזר וכיסה את השקלים שנשארו בלשכה בקטבליות, כדי שיניחו עליהם את השקלים שיגיעו אחרי התרומה השנייה ולא יתערבו בשיריים, השלישית – אחרי שתרם את התרומה השלישית בפרס החג, לא היה מחפה – את השקלים שנשארו בלשכה בקטבליות, שהרי זו היתה התרומה האחרונה (שקלים שהובאו אחרי התרומה השלישית ניתנו בקופה של שקלים ישנים, שאין קונים מהם קורבנות ציבור). ולמה היה מחפה – אחרי שתרם את התרומה הראשונה והשנייה? שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום – מפני שחוששים שמא ישכח, ולא יתרום מן השקלים העליונים שנוספו אחרי שתרם בפעם הקודמת, אלא יתרום מן השקלים התחתונים שכבר תרם מהם בפעם הקודמת (אין פירוש זה מכוון ללשון "שמא ישכח", לפי שאם לא ייתן קטבליות לא יהיו עליונים ותחתונים אלא כולם יהיו מעורבים כאחד, ולא יבדיל בין הדבר התרום לשאינו תרום ("שישה סדרי משנה", מועד, השלמות ותוספות, עמוד 460).
הנוסח בכמה כתבי יד של המשנה: "ולמה לא היה מחפה?" וכו'. ופירוש הדברים, שאם לא יספיקו השקלים שתרם בפרס החג ויצטרך לחזור ולתרום, חוששים שמא ישכח ויתרום מן השקלים שתחת הקטבליות שכבר תרם מהם, הואיל ולא נוספו שם שקלים הרבה, לפיכך הניח בתרומה השלישית את השקלים שעל גבי הקטבליות השניות בלא חיפוי, להודיע שעדיין לא נגמרה תרומתם, ומהם היה תורם עד פרס הפסח הבא, וכל השקלים שהביאום מפרס החג עד פרס הפסח היו ניתנים על הקטבליות הללו ("שישה סדרי משנה", מועד, עמוד 194).
תרם את הראשונה – התרומה הראשונה בפרס הפסח, לשם ארץ ישראל – שבני ארץ ישראל הביאו את שקליהם עד פרס הפסח, השנייה – תרם את התרומה השנייה בפרס העצרת, לשם כרכים המוקפין לה – לשם המקומות הסמוכים לארץ ישראל, כגון סוריה ועבר הירדן המזרחי וכיוצא בהם, שהספיקו להביא את שקליהם עד פרס העצרת, כשעלו לרגל לעצרת (כרך הוא מקום גדול, מיושב בנוכרים ומוקף חומה ("משנת ארץ ישראל", מסכת שקלים, עמוד 127)), והשלישית – תרם את התרומה השלישית בפרס החג, לשם בבל ולשם מדי ולשם מדינות הרחוקות – שלא הספיקו להביא את שקליהם אלא עד פרס החג, כשעלו לרגל לחג (המדינות הרחוקות הן מדינות בתחום טורקיה של היום. עדויות חיצוניות מספרות על התרומות הגדולות של כסף וזהב ששלחו היהודים בבבל ובמדינות הרחוקות הללו למקדש).
• • •
של בית רבן גמליאל (הזקן, ראש בית הדין הפרושי בירושלים בתקופה שלפני החורבן) – האיש מביתו של רבן גמליאל שהיה מביא את שקלו של רבן גמליאל, היה נכנס – ללשכה, ביום שהתורם בא לתרום אותה, ושקלו בין אצבעותיו – להראות שנכנס לשקול, כדי שלא יחשדוהו שנכנס לגנוב מן הלשכה (תלמיד רשב"ש), וזורקו לפני התורם – הוא לא היה נותן את השקל לשופר שבלשכה, אלא היה זורק את השקל מבין אצבעותיו לפני התורם, כדי שיכניסו התורם לתוך הקופה, והתורם מתכוין ודוחפו לקופה – כדי שיהיה השקל בתרומת הלשכה ויביאו ממנו קורבנות ציבור, ולא ישתייר בלשכה ויבוא לשיירי הלשכה שהוצאו לצרכים אחרים ולא לקורבנות ציבור.
אין התורם תורם עד שהוא אומר להן – לאלו העומדים מחוץ ללשכה: "אתרום?" – האתרום? והן אומרים לו: "תרום! תרום! תרום!" - שלש(ה) פעמים – כדי לחזק את הדבר ולפרסמו.
הנוסח בכמה כתבי יד של המשנה: "והן אומרים לו: תרום! תרום! - שלשה פעמים". ופירוש הדברים, שהתורם אומר: "אתרום?", והם אומרים לו: "תרום! תרום!", ואחר כך התורם חוזר ואומר: "אתרום?", והם אומרים לו: "תרום! תרום!", וכן בפעם השלישית.
מעמד תרומת הלשכה דומה למעמד קצירת העומר. גם שם הקוצר שואל: "אקצור?", והם אומרים לו: "קצור!", "אקצור?", והם אומרים לו: "קצור!" שלוש פעמים (משנה מנחות י,ג). לפי דברי המשנה שם נקבעו כללי המעמד הציבורי כדי להוציא מליבם של הצדוקים ולהדגיש את ההכרעה כדעת הפרושים. גם מעמד תרומת הלשכה היה שלא לרצון הצדוקים (הם תבעו שקורבנות הציבור ימומנו מתרומות פרטיות), והפרושים קבעו את כללי המעמד כדי להוציא מליבם של הצדוקים ("משנת ארץ ישראל", מסכת שקלים, עמוד 124).
• • •
משנה
תרם – התורם את הלשכה, את הראשונה – התרומה הראשונה בפרס הפסח, וחיפה בקטבליות (מקור המילה ביוונית) – כיסה את השקלים שנשארו בלשכה במצעים של עור, כדי שיניחו עליהם את השקלים שיגיעו אחרי התרומה הראשונה ולא יתערבו בשיריים, השנייה – תרם את התרומה השנייה בפרס העצרת מן השקלים שעל הקטבליות, וחיפה בקבטליות (צריך לומר: 'בקטבליות') – חזר וכיסה את השקלים שנשארו בלשכה בקטבליות, כדי שיניחו עליהם את השקלים שיגיעו אחרי התרומה השנייה ולא יתערבו בשיריים, השלישית – אחרי שתרם את התרומה השלישית בפרס החג, לא היה מחפה – את השקלים שנשארו בלשכה בקטבליות, שהרי זו היתה התרומה האחרונה (שקלים שהובאו אחרי התרומה השלישית ניתנו בקופה של שקלים ישנים, שאין קונים מהם קורבנות ציבור). ולמה היה מחפה – אחרי שתרם את התרומה הראשונה והשנייה? שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום – מפני שחוששים שמא ישכח, ולא יתרום מן השקלים העליונים שנוספו אחרי שתרם בפעם הקודמת, אלא יתרום מן השקלים התחתונים שכבר תרם מהם בפעם הקודמת (אין פירוש זה מכוון ללשון "שמא ישכח", לפי שאם לא ייתן קטבליות לא יהיו עליונים ותחתונים אלא כולם יהיו מעורבים כאחד, ולא יבדיל בין הדבר התרום לשאינו תרום ("שישה סדרי משנה", מועד, השלמות ותוספות, עמוד 460).
הנוסח בכמה כתבי יד של המשנה: "ולמה לא היה מחפה?" וכו'. ופירוש הדברים, שאם לא יספיקו השקלים שתרם בפרס החג ויצטרך לחזור ולתרום, חוששים שמא ישכח ויתרום מן השקלים שתחת הקטבליות שכבר תרם מהם, הואיל ולא נוספו שם שקלים הרבה, לפיכך הניח בתרומה השלישית את השקלים שעל גבי הקטבליות השניות בלא חיפוי, להודיע שעדיין לא נגמרה תרומתם, ומהם היה תורם עד פרס הפסח הבא, וכל השקלים שהביאום מפרס החג עד פרס הפסח היו ניתנים על הקטבליות הללו ("שישה סדרי משנה", מועד, עמוד 194).
תרם את הראשונה – התרומה הראשונה בפרס הפסח, לשם ארץ ישראל – שבני ארץ ישראל הביאו את שקליהם עד פרס הפסח, השנייה – תרם את התרומה השנייה בפרס העצרת, לשם כרכים המוקפין לה – לשם המקומות הסמוכים לארץ ישראל, כגון סוריה ועבר הירדן המזרחי וכיוצא בהם, שהספיקו להביא את שקליהם עד פרס העצרת, כשעלו לרגל לעצרת (כרך הוא מקום גדול, מיושב בנוכרים ומוקף חומה ("משנת ארץ ישראל", מסכת שקלים, עמוד 127)), והשלישית – תרם את התרומה השלישית בפרס החג, לשם בבל ולשם מדי ולשם מדינות הרחוקות – שלא הספיקו להביא את שקליהם אלא עד פרס החג, כשעלו לרגל לחג (המדינות הרחוקות הן מדינות בתחום טורקיה של היום. עדויות חיצוניות מספרות על התרומות הגדולות של כסף וזהב ששלחו היהודים בבבל ובמדינות הרחוקות הללו למקדש).
• • •