משנה
אחת לשלשים יום משערין את הלשכה – קובעים את השער (המחיר) למשך שלושים יום עם הספק שקיבל עליו לספק להקדש יינות ושמנים וסלתות בשביל נסכים ומנחות. ובתוך אותם שלושים יום, אם התייקר השער - מספק כפי שקבעו, ואם הוזל - נותן כשער הזול, כמפורש להלן. כל המקבל עליו לספק סלתות – וכן יינות ושמנים, מארבע – סאים בסלע, ואחר כך עמדו משלש – סאים בסלע, שהתייקרו הסלתות, יספק מארבע – סאים בסלע, כפי השער שקבעו בתחילה; משלש – אם קיבל עליו לספק סלתות משלוש סאים בסלע, ועמדו מארבע – סאים בסלע, שהוזלו הסלתות, יספק מארבע – סאים בסלע, כפי השער הזול, שיד הקדש על העליונה – ואין ההקדש מפסיד אם התייקרו או הוזלו הדברים שהספקים מוכרים להקדש.
אם התליעה סולת – שנמלאה תולעים, אפילו לאחר שנמסרה להקדש, - התליעה לו – לספק, והוא חייב לספק להקדש סולת אחרת, ואם החמיץ יין - החמיץ לו – לספק, והוא חייב לספק להקדש יין אחר, שהספק חייב באחריות הסולת והיין עד שיקרבו על המזבח. אינו מקבל מעותיו – מגזבר ההקדש תמורת הדברים שסיפק לו, עד שיהא המזבח מרצה – מכפר, כלומר, לאחר שקרבו המנחות והנסכים על המזבח.
בתוספתא שקלים ב,יא שנו: אחד לשלושים יום משערים את הלשכה. כל מי שמכר להם יינות שמנים וסלתות, רצה לחזור בו בתוך שלושים יום (אם התייקר השער ורוצה לחזור בו כדי שלא יפסיד) - אין שומעים לו (והתחייבותו במקומה עומדת למשך שלושים יום). ואם נשפכו בעזרה - נשפכו לו (שהספק חייב באחריותם עד שיקרבו על המזבח).
• • •
אחת לשלשים יום משערין את הלשכה – קובעים את השער (המחיר) למשך שלושים יום עם הספק שקיבל עליו לספק להקדש יינות ושמנים וסלתות בשביל נסכים ומנחות. ובתוך אותם שלושים יום, אם התייקר השער - מספק כפי שקבעו, ואם הוזל - נותן כשער הזול, כמפורש להלן. כל המקבל עליו לספק סלתות – וכן יינות ושמנים, מארבע – סאים בסלע, ואחר כך עמדו משלש – סאים בסלע, שהתייקרו הסלתות, יספק מארבע – סאים בסלע, כפי השער שקבעו בתחילה; משלש – אם קיבל עליו לספק סלתות משלוש סאים בסלע, ועמדו מארבע – סאים בסלע, שהוזלו הסלתות, יספק מארבע – סאים בסלע, כפי השער הזול, שיד הקדש על העליונה – ואין ההקדש מפסיד אם התייקרו או הוזלו הדברים שהספקים מוכרים להקדש.
אם התליעה סולת – שנמלאה תולעים, אפילו לאחר שנמסרה להקדש, - התליעה לו – לספק, והוא חייב לספק להקדש סולת אחרת, ואם החמיץ יין - החמיץ לו – לספק, והוא חייב לספק להקדש יין אחר, שהספק חייב באחריות הסולת והיין עד שיקרבו על המזבח. אינו מקבל מעותיו – מגזבר ההקדש תמורת הדברים שסיפק לו, עד שיהא המזבח מרצה – מכפר, כלומר, לאחר שקרבו המנחות והנסכים על המזבח.
בתוספתא שקלים ב,יא שנו: אחד לשלושים יום משערים את הלשכה. כל מי שמכר להם יינות שמנים וסלתות, רצה לחזור בו בתוך שלושים יום (אם התייקר השער ורוצה לחזור בו כדי שלא יפסיד) - אין שומעים לו (והתחייבותו במקומה עומדת למשך שלושים יום). ואם נשפכו בעזרה - נשפכו לו (שהספק חייב באחריותם עד שיקרבו על המזבח).
• • •