אי תימר תורה. עיין בתשובת מהרי"ל רס"י פ"ה ונ"ל דלמהרי"ל א"א לפרש כמו שפרשוהו האחרונים וא"ת תורה היא היינו שהוא דאורייתא ממש מפרשת עריות דזה לא יעלה על הדעת מהיכי תיתי לחייב עליו כרת. אך דא"ת תורה היא ר"ל דינא הוא ככל שניות ולא רק משום מראית עין בעלמא וע"ז מייתי מרצפה ומדאמר ליה נביא נשי אדוניך בחיקך נמצא שהותרה אשת חמיו להדיא עפ"י נביא וכללא הוא כל שהותר בפירוש אין כח ביד חכמים לאוסרו כאשר השריש בכמה מקומות וא"א לשלמה לגזור עליו משום שניות כיון שהתירו הנביא לדוד להדיא אבל משום מראית עין יכולין לאסרו לפי שינוי המקום והזמן כמ"ש בקעה מצא. וזהו נ"ל שפירש מהרי"ל בדברי הירושלמי. ועיין עוד פי' אחר בשו"ת ח"ס אהע"ז סי' ל"ח ד"ה מיהו:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4c324fe5a035f4445d32dc0a1808dfaa31df47647b93681629e8e23a4678ddbb