חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 10 · הלכה 8 · Segment 4

פשיטא הדא מילתא פחות מבן כ' שהביא ב' שערות וכו'. עד כמאן דאמר אין מקבלין התראות על הספק. וכפשוטו אין לו שחר דאיך אפשר דסתם אדם המאחר לבוא שערות נאמר שנעשה גדול למפרע מבן י"ג א"כ שערות למה לנו כלל לימא כל אדם שהגיע לכלל שנותיו הרי הוא גדול וז"א דלא קיי"ל כחזקה דרבא רק למיאון. וגם חזקה היא שנאי היה לו ונשרו אבל לומר נעשה איש למפרע הוא תמוה ובפני משה לא הרגיש בזה. וענלע"ד דמיירי במי שנולדו בו סימני סריס דמיירי ביה לעיל מיניה אבל אינו סריס בודאי אלא סימני סריס נולדו בו ושוב הביא שערות קודם כ' ומזה נתברר שאינו סריס וסימן סריס שלו שינוי בעלמא בגופו הוא וביבמות פ' ע"א איתא ונולדו בו סימני סריס והביא ב' שערות פליגי רב ושמואל ופירש"י ב' שערות לאו דוקא ולירושלמי הוא דוקא אלא שבירושלמי גרסי' בהיפך ברב ושמואל מש"ס בבלי דלרב קטן היה באותה שעה וס"ל לירושלמי דמ"מ אהני לן הני שינוי שבגופו שתלינן איחור הבאת סי' גדלות בשינוי גופו הללו ונאמר איש הוא למפרע ואלו לא היה בו שינוי אלו הוה אמרינן השתא הוא דנתגדל מדלא אקדמו שערות ואתאי בזמנן אבל השתא תלינן השינוי בגופו עיכבו צאת השערות ולעולם גדול הוא למפרע ואם אחר כ' הביא לא נעשה גדול שאין כח השינוי לעכב יותר מכ' שנים ובשנת כ' פליגי רב ושמואל כן נראה לפי עניות דעתי: