תוס' ד"ה ואפילו מחלה כו'. ז"ל וא"ת כו' עכ"ל. עיין בשיטה מקובצת בשם ה"ר יהונתן שתירץ שהפרעון חל עם גביית דמי הכתובה לבסוף, ושאם תמחול אזי הנחבל לא יפסיד, דמכיון דאינו גובה את דמי הכתובה הוברר הדבר שלא נתנה לו כלום ותתחייב לשלם לו את כל דמי החבלה. מאידך ס"ל להתוס' שהפרעון אינו ע"י גביית החוב לבסוף אלא עם טובת ההנאה עצמה שבשעת מסירת השטר.
קריאה במקור
רשימות שיעורים על בבא קמא · דף 89b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
גמ'. אי הכי השתא נמי מגרש לה כו'. ואע"פ שחיוב הכתובה עדיין קיים אלא שבמציאות לא יפסיד הבעל אם יגרשנה, מ"מ לא סמכה דעתה מכיון דקלה בעיניו להוציאה. וממילא חל הדין השני דר"מ הנ"ל דצניעות, דאע"פ שעצם האישות היא גמורה, שיש לה כתובה, מ"מ אסור.
גמ'. כתובת בנין דכרין. כתב הרמב"ם (פי"ט מהל' אישות הל"א) ז"ל מתנאי כתובה שיהיו בנים הזכרים יורשים כתובת אמן ונדונייתא שהכניסתה בתורת נכסי צאן ברזל ואח"כ חולקין שאר הירושה עם אחיהם בשוה עכ"ל. דין כתובת בנין דכרין אינו חל בנכסי מלוג ורק בנכסי צאן ברזל. ונראה בביאור הדבר שהוא משום שתקנת בנין דכרין דין הוא בירושת הבעל, ובכן חלה התקנה רק בנכסים שמשעת הנישואין היו של הבעל להוריש בירושה ושכתבם בכתובה, דהיינו נכסי צאן הברזל, ולא בנכסי מלוג דמעיקרא בשעת הנישואין היו של האשה להוריש ליורשיה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Reshimot Shiurim, Bava Kamma, New York, 1998
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH005051416/NLI
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bb22aaa85b56672d430c0f79939fdf25904701b59f597e38be2adf8ecf1ddb60