רשימות שיעורים על בבא קמא · דף 102b

גמ'. מחכו עלה במערבא כו'. יעויין בשיטה מקובצת בשם הרשב"א והרא"ש בביאור שיטת ר' יוחנן. וז"ל הרשב"א וי"ל דלר' יוחנן ל"ש הכי ול"ש הכי לעולם דעת המוכר למכור למי שהמעות שלו כו' עכ"ל. וכ' הרא"ש וז"ל שדעת המוכר להקנות המקח לבעל המעות לכל מי שיהיה כו' עכ"ל. יש לחקור בדעת הראשונים שבעל המעות קונה, האם ר"ל שיש אומדנא דמוכח שדעת המוכר להקנות לבעל המעות (והשליח זוכה בעדו מדין זכין לאדם שלא בפניו), או"ד שחל כאן הלכה מיוחדת הקובעת שכשיש סתירה בין דעת המוכר ובין דעת הלוקח בנוגע למיהו הקונה, הקנין חל לבעל המעות, ושהמעות עצמן קובעות את הקנין ע"פ דין, וצ"ע בזה¹⁴⁹⁾אמנם פשטות לשונם שכ' "שדעת המוכר להקנות המקח לבעל המעות" לכאורה משמע כפי הפירוש הראשון דהוי אומדנא דמוכח פשוטה, דאילו לפי הפירוש השני הרי דעת המוכר אינה להקנות לבעל המעות אלא להקנות לשליח, ודעת השליח היא בעד הקנין דבעל המעות, והמעות קובעות את הקנין לבעל המעות ע"פ דין - שלא כדעת המוכר, וצ"ע..

תוס' ד"ה מי. יש שתי דיעות בתוס' אם המקח בטל לגמרי או השליח קונה לעצמו. ולכאורה השיטה שהמקח בטל לגמרי מסתבר יותר שהרי השליחות בטלה ולא התכוון השליח לקנות לעצמו. ולפי הדיעה הראשונה שבתוס' שהשליח קונה צ"ל שיש כאן הלכה מחודשת שאע"פ שלא התכוון השליח לקנות לעצמו מאחר שהתכוון לזכות למשלח וקנין המשלח לא חל ממילא קונה השליח¹⁵⁰⁾עיין בש"מ לב"מ (דף י.) בשם תוס' הרא"ש שכתב כן במפורש וז"ל דכל היכא דיודע הזוכה שהוא של הפקר ומתכוון לזכותו אם אינו זוכה למי שכוון לזכות לו זוכה לעצמו אף אם לא כוון לזכות לעצמו עכ"ל. וה"ה אליבא דהתוס' שלפנינו..

שם. גמ'. דשליחותיה קא עביד וכי בעה"ב דמי. כלומר דמכיון שיד השליח כיד בעה"ב דמי הדעת להקנות לשליח חשובה כדעת להקנות למשלח.